יום שישי, 24 בספטמבר 2010

סהר- איור קונספט


חג שמח לכולם! מה הולך? :)

הרגשתי שעבר זמן רב מאז העליתי לכאן איורים מקוריים שלי, אז הנה לכם אחד...

הדמות נקראת 'סהר'- ירח. נדמה לי שזו ההופעה הפומבית הראשונה שלו.
מדובר באחת הדמויות היותר מעניינות שקיימות בתוך יקום 'המגינים' שלי.

(הערת אגב למי שאולי לא זוכר- והאמת היא שאני לא יודע אם אי פעם שיתפתי במחשבותיי בפורום הזה על הנושא- המגינים הוא קונספט רחב יריעה של גיבורי על ישראלים שאני יוצר לאטי לאורך שנים, בתקווה שיום אחד הרעיון המוגמר יצא לאור באופן שמעביר בצורה הטובה ביותר את ההיקף והעומק המדהימים של הסיפור הזה...)

בכל קבוצת סופר גיבורים וגיבורי על, קיים תמיד האנדרדוג, הטיפוס השקט, הלילי, שלוקח את העשייה למען הצדק צעד אחד מעבר לחוק, ובאופן אישי.

מופיע בהפתעה מתוך הצל, תוקף במהירות ובהפתעה, מסיים קרב בשניות אחדות ונעלם שוב אל החושך.

ביקום המגינים, זהו 'הסהר'.

ישראלי בוגר סיירת עם סיפור חיים קשה המשופע בהיסטוריה עגומה וארוכת שנים בצלן של ארגוני ומשפחות הפשע הישראליות בעבר ובהווה.
לאחר שאיבד הכל, החליט להשיב מלחמה ולהקריב את חייו למען מלחמה בפשע.
נטול כוחות על- טבעיים, עוטה חליפה משוכללת שהיא פרי פיתוח של כמה גופי ביטחון חשאיים בארץ ובעולם (אותה השיג ושדרג בדרך לא דרך) בעל הכשרה מתקדמת ביותר באומניות לחימה (חלקן פותחו על ידו באופן אישי), מומחה לקרימינולוגיה ומכיר היטב את עולם הפשע מבפנים.

יחסיו עם שאר גיבורי העל (לרבות שישיית המגינים) מורכבים.
הוא נוטה שלא לשתף פעולה אך לא יהסס לתת עזרה כשתתבקש ממנו. מתוקף אופיה של צורת הלחימה שלו, נתון במחלוקת פעמים רבות עם גיבורים אחרים, שלא מוכנים לקבל את הגישה הקודרת, הפסימית ואף האכזרית שלו לעולם.

למרות הצלקות הנפשיות שהוא נושא בייסורים גדולים, מדובר בגיבור ולוחם מבריק, כריזמטי ובעל כושר מנהיגות נדיר. טקטיקן מהמעלה הראשונה, שמשרה בטחון גדול על ידידיו ופחד גדול על אויביו.

לא אפרט כאן את כל סיפורה של הדמות ויחסיה עם הדמויות השונות ביקום המגינים, כיוון שקצרה היריעה מלפרט (אני מקווה בעתיד להוציא מיני סדרה קצרה שתבהיר את כל התהפוכות שעברו עליו לפני שהפך לדמות שלפניכם)

בינתיים, אני מקווה שאתם נהנים מהעיצוב... :)

שבוע טוב וחג שמח בינתיים.
אלעד.

יום חמישי, 16 בספטמבר 2010

פסקול הג'אגלרים + קורס ציור חדש ועוד דברים.

שלום לכל הקוראים הנאמנים!

אתמול ברוך ה' (תסתכלו על שעת כתיבת הפוסט ותבינו) סיימתי סוף כל סוף עבודה ארוכה ותובענית על פסקול להצגת ילדים חדשה, אליה הוזמנתי על תקן המוזיקאי, וזה הזמן לספר ולהדגים קצת על עבודה של יוצר מלחין ומעבד מוזיקה לתיאטרון.

ראשית, אספר על האנשים שעבורם יצרתי את המוזיקה ואיך הגעתי אליהם:
הג'אגלרים  הם תופעה ייחודית ומרתקת, והייתה לי זכות גדולה לעבוד אתם. מדובר בשני שחקנים דתיים מוכשרים, בוגרי ישיבות, אשר במהלך היום עוסקים בחינוך או בטיפול, ובלילה הם להטוטנים מקצועיים שנוסעים על חד אופנים, מעיפים באוויר כדורים, בקבוקים, מסורים ועוד שפע של דברים אחרים שכל מי שערך היכרות כלשהי עם ג'אגלינג מכיר מן הסתם.

השניים החליטו ללכת על ליין חדש של הצגות לילדים שמכוונות בעיקר למגזר הדתי לאומי והחרדי בנושא חשוב מאוד אך יבש מאוד וקשה להמחזה ולכתיבה חווייתית משכנעת: זהירות בדרכים.
כמעט כל מי שמנסה ליצור הצגת ילדים חינוכית בנושא החשוב הזה נתקל במחסום יצירתי לא פשוט. עם כל חשיבותו, נושא הבטיחות בדרכים מורכב, על פניו מאסופת חוקים יבשה, שהכי הרבה שניתן לעשות אתה זה שינון שוב ושוב ושוב. אין כאן מרכיבים בסיסיים לסיפור טוב כמו קונפליקט או חוויה בונה...

הג'אגלרים החליטו שהולכים על הצגה והפקה ברמה גבוהה. הם שכרו את ידידי השחקן, הבמאי והכותב אסף פניאל כדי שיעזור להם לבנות הצגה משכנעת ומלוטשת.

הפתרון היה ליצור חווית מסע חינוכית, שבה ילד שלא ממש מבין את חשיבות הכללים, עובר מסע בדמיון, בו הוא פוגש ליצן חביב שמבצע פעלולים ומנחה אותו כיצד להגיע לאוצר הזה"ב- הזהירות בדרכים. הפקה לא פשוטה גם כתיבתית וגם בימתית.

כמו בכל הצגה כיום, גם ההצגה הזאת הייתה זקוקה לסאונד איכותי ומלוטש, ולשמחתי הרבה, אסף הפנה את העבודה אלי.

תהליך העבודה כאן הוא פשוט יחסית להבנה: המוזיקאי מגיע לחזרות, יושב עם הבמאי והשחקנים וצופה בהצגה כשבידו התסריט/ מחזה שלה. במהלך החזרה הבמאי מכוון אותו לאזורים בהם נראה לו (או ברור לו) שצריכים להיות אפקטים שונים, או מוזיקה. ללא קשר, הוא רושם לעצמו הערות בצורה מסודרת של קטעי סאונד או מוזיקה שנראים לו נכונים ומתייעץ אתם יחד עם הבמאי והשחקנים לאחר סיום החזרה.

כשהמידע שבידו מספק, המוזיקאי יכול להתחיל לעבוד על בנייה ועיצוב הפסקול.

חלק מהתהליך דורש יצירתיות יחסית (כמו הלחנת מוזיקה ייחודית להצגה) וחלק דורש בעיקר היגיון ועבודה טכנית של דגימת סאונדים שונים ומיקס מקצועי שלהם לפי מה שנדרש. העבודה ארוכה ומעייפת לרוב, כאשר חלק מהעניין שלה (כמו בעבודות מהסוג הזה) הוא שליחה ללקוח לצורך התרשמות, קבלת סדרת תיקונים ממנו ועבודה נוספת על פיהם לגרסה שנייח ושלישית.

בסופו של תהליך, יש סאונדים ומנגינות להצגה שלימה.

כפי שציינתי, תהליך יצירת ההצגה היה לא פשוט וגם עיצוב הפסקול הושפע מכך. חוץ מקטעי מוזיקה שונים, הייתי צריך ליצור סאונדים שונים ומשונים, מקולות של מכוניות, דרך קולות של קהל וסרטים ומצויירים, ועד למוניטור של בית חולים...


הנה קטע מוזיקת הנושא- להנאתכם.

-------------------------------------

היום התחיל בפעם הראשונה קורס האיור שלי במסגרת מתנ"ס אפרת.

לדעתי הייתה חוויה נהדרת.
כמו בכל קורס בתחילתו, לא היו המוני נרשמים- אבל כנראה שזה בגלל שמדובר בתקופה עמוסה גם לילדים עצמם וגם כיוון שהקורס עדיין לא פורסם.
בשיעור הראשון השתתפו שלושה ברי מזל, וביצעתי אותו בכיתה יחד עם מקרן, מסך, והמחשב שלי אליו מחובר הוואקום טאבלט- עליו הרחבתי בין דפי אתר זה בעבר...

מסתבר שמעט תלמידים שווים הרבה איכות, והשיעור היה מהנה לכולנו, כך שאני אופטימי לגבי ההמשך שלו.
אגב, אם בין הקוראים של הבלוג יש מי שמעוניין שאעביר אצלו שיעור, קורס או סדנה בתחום- מוזמן לפנות אלי! וסתם בשביל שיהיה לכם, אני מצרף כאן תמונה של כרטיס הביקור שלי כמאייר:


------------------------------------------

ועדכון אחרון, אתמול עשיתי פסקול חי למופע של ערוץ מאיר לילדים בבנייני האומה.
חלק מקוראי הבלוג יודעים שיש לי הסטוריה כמנהל מוזיקלי וכמאייר ומעצב בערוץ מאיר לילדים, ושבין השאר עיצבתי פסקול ושירים עבור הצגות של כוכבי הערוץ כמו אסי וטוביה, ומעבר לכך אפילו מופיע באחת ההצגות הללו (זאת יחד עם אסי ופולקע)
המופע הייתה הפקה ענקית בכל קנה מידה מוכר- ולמעשה הייתה פרק סטנדרטי בן 20 דקות של הערוץ- כשתהליך הצילום מתבצע לנגד עיני קהל הילדים, שזכה לראות את הכוכבים שלו- ופעם ראשונה לראות איך מצטלמת תוכנית וכמה אנשים באמת נמצאים בכל פרק טלוויזיוני כזה.

אני הייתי שם על תקן תפקידי הישן כמנהל מוזיקלי... פתחתי את האורגן שלי ליד המערכות המפלצתיות משהו של הסאונד והתאורה ומשם למעשה יכולתי לראות את כל המופע וללוות אותו במוזיקה שלי.

קיבלתי הרבה פרגון (למרות שלצערי שכחו לתת לי קרדיט) והיה בסך הכל נחמד להיפגש ליום נוסף עם כל האנשים הנחמדים בערוץ.

שתהיה לכולם שנה טובה ומוצלחת, ויום כיפור מזכך ומועיל- שבו נחתם כולנו לטובה!

אלעד.


רכב.

שלום קוראי הבלוג! פיסת מידע מהחיים שלי (וואלה מה אכפת לי לשתף בזה...)


הפוסט הזה מיועד בעיקר למתענייני רכב שונים. והוא גם מדבר על כסף. אם אתם לא בעניין, פשוט תדלגו. בכיף. אני מבין אתכם. גם אני הייתי כזה פעם... :)


-----------------------------------


אני הולך ומגיע יותר ויותר למסקנה שלאחר שנת פעילות, זמני עם הסובארו אימפרזה  המשפחתית הולך ותם... זה הרכב שבו אני נוסע כרגע להופעות (ותאמינו לי שזה בגדר נס של יום יום שכל הציוד נכנס בפנים... אנסה להעלות תמונות בקרוב...) היא של ההורים שלי ובמקור הם ייעדו אותה לנסיעות באזור הבית בלבד- ואולי כמה פעמים בודדות בשנה נסיעה למקומות מרוחקים יותר לצורך חופשות.

מה שקורה הוא שאני צובר נסיעות וקילומטרז', באופן טבעי שווי הרכב יורד (ללא קשר לדלק, תחזוקה, ביטוח, טסטים וכד') וההורים שלי חוששים, בצדק, שלא יעבור הרבה זמן לפני שאי אפשר יהיה למכור את האוטו הזה... מדובר במכונית שנת ייצור 2006 שנקנתה מהשכרה, כך שגם ככה הקילומטרז' שלה לא משהו...

הרכב האידאלי למישהו בתחום העיסוק שלי הוא כנראה ג'אמפי... רכב על הגבול בין מסחרית למשפחתית, עלות תיקון זולה יחסית, נוסע על דיזל (יוצא זול יותר מבנזין, מסתבר) לא אוכל המון דלק ביחס לביצועים ובאמת רכב טוב בסך הכל. אפילו טוב מאוד.

בכל מקרה, למרות שאולי הייתי רוצה ג'אמפי 2008 או משהו בסגנון- צריך להפריד בין המציאות לפנטזיה.

ישנו כלל לא רשמי בקניית רכבים מיד שניה-  לרוב, כל רכב שקונים מתחת ל-30000 ש"ח ישנו סיכוי סביר שהוא יראה הרבה מוסך והמחיר הזול ששילמת עליו בקנייה יהפוך לגדול בהרבה אחרי כל התיקונים וההוצאות הנוספות. 

אני מכיר את כלל ה- 30,000 ש"ח בקניית מכוניות יד שניה, אבל מה לעשות- אין לי סכום כזה ורמת ההכנסות מול הוצאות שלי לא מאפשרת לי להגיע לסכום כזה בטווח זמן קצר (אפילו של כמה חודשים בלי הוצאות...)

מה שאומר שאני נאלץ לרדת מתחת ל-20000 או אפילו ל- 15000, ואז, אולי, בתשלומים...

בדקתי קצת את יד 2 ואין שם הרבה אופציות איכותיות בטווח המחירים הזה. המכוניות הכי גדולות הם ספארי וג'י-אמ-סי מלפני יותר מ-15 שנה, וממש לא נראה לי שהמחיר יהיה שווה את זה... לך תדע כמה מכונית כזאת עוד תיסע לפני שהיא תתקע ותגיע למוסך... שוב.

אז יש את האופציה של הרנו-קנגו או הסיטרואן ברלינגו שעליהם כבר יעצו לי בעבר... כל אחת מהמכוניות הללו תתן את המענה המידי (אם כי לא האידאלי) לצורת השינוע שלי כיום: רכב שלי+ מקום להגברה/ תאורה/ תפאורה/ נוסעים, לא הרבה אבל עדיין הרבה יותר מהאימפרזה + רכב צנוע יחסית בדרישות שלו, שמכירים אותו טוב במוסכים ויכולים להשיג לו חלפים בקלות.

מצד שני, אין לי מושג מה דורשת תחזוקה של רכב כזה, מה הבלאי שלו, כמה דלק הוא צורך וכו'.

האם יש אופציות נוספות, זולות במידה ועדיין איכותיות, שמי מהקוראים להציע לי ולא חשבתי עליהן? (או מקומות חיפוש נוספים מעבר לאתר יד 2.)

תודה מראש ושניסע כולנו בדרכים טובות וישרות לקראת השנה החדשה.

המשך שבוע טוב!

יום רביעי, 8 בספטמבר 2010

פוסט לראש השנה

שלום לכל צופי הבלוג.

הנה מגיע הרגע לסכם שנה (ואצלי פעמיים כי יום הולדתי ה-24 חל בשבת הקרובה)

איזו שנה... איזו שנה מדהימה ומטורפת וקשה ופסיכית ונהדרת ויוצאת מן הכלל בשבילי.

כל כך קשה לי לדעת במה לגעת... היה כל כך הרבה! כל כך הרבה דברים חדשים לנסות ולגלות, עבודות חדשות, אנשים חדשים לעבוד אתם, התנסויות שחלמתי שנים לעשות ורק התחלתי...

אז הופעתי בהופעות מוזיקה, והלחנתי ועיבדתי, ושיחקתי בתאטרון ובסרטים (והפקתי וביימתי כמה) וציירתי מפה ועד להודעה חדשה, והתחלתי בהקמת העסק שחלמתי עליו כל כך הרבה שנים (וכל הציוד הנפלא שאני נהנה לכנות 'צעצועים' שנלווה אליו), אפילו ניתוח להסרת משקפיים (שלמעו הסדר הטוב אצהיר שחלמתי עליו בערך מהרגע שהניחו לי משקפיים על הפרצוף בגן חובה לפני יותר מ- 18 שנה) עשיתי!

זו גם הייתה שנה לא פשוטה... שנה ראשונה שבה אני מרגיש את ההשלכות של סוג החיים שבחרתי. חיים של עצמאי, פרילאנס. עסוק בין פרויקטים כל הזמן, רץ מפה לשם ומנסה להספיק כמה שיותר. כמעט אחוז אטרף... במבט לאחור אני חושב שכל זה מושפע מהעובדה שהרשיתי לעצמי להיות מה שנקרא 'צעיר'. לעשות הרבה טעויות, ליפול פה ושם מבחינה מקצועית או מבחינת יחסי אנוש (שהם בערך הדבר הכי חשוב בסדר העדיפויות המקצועי של כל פרילאנס), לבצע כמה קניות לא חכמות ואפילו להיכנס למינוס בבנק (אל דאגה, המשבר מאחורינו :)

הגעתי גם למסקנה כמה הבחירה בחיים האלו מבודדת. היא הופכת אותי לאאוטסיידר מובהק (ואני דווקא אדם רגיל למדי בחיי האישיים ותודה ששאלתם) ובעצם דוחפת אותך לאבד קשר עם כל האנשים היותר נורמטיביים שסביבי- שהם או במסע למזרח עכשיו, או עברו לגור בדירה בירושלים (משהו שאי כנראה אעשה בקרוב) או נמצאים בשלב כלשהו בדרך אל התואר באוניברסיטה באיזה הנדסה וניהול או מנהל עסקים או משפטים או עוד משהו שהמון סטודנטים הולכים ללמוד.

בדידות היא עניין קשה. להיות רווק בסביבה שבה אני חי בגיל הזה (ואני יודע, עכשיו יקפצו כל הדודות ויגידו 'מה? אבל אתה עוד צעיר'! בייחוד אלו שהתחתנו בגיל 18-20, יש להם כבר שלושה ילדים וזה בטח הופך אותם למבינים גדולים בתחום הדייטים)
להוסיף לרווקות הזאת את העובדה שזמן רב אתה עובד לבדך- וקיבלת מתכון נהדר לדיכאון.

אז הנה אני דברים שאני מאחל לעצמי ומתפלל עליהם לשנה הבאה במישור האישי בלי סדר מסוים אלא סתם מה שבא לי לראש (ואגב, ממליץ על זה בחום לכל מי שמעוניין לכוון את חייו למקום טוב יותר... זה עובד.):

* להעמיד את חברת אראל על הרגליים. להפוך אותה לעסק רווחי שמקיים את עצמו (כרגע היא עדיין סטארט-אפ שיותר שואב אליו כוחות מאשר נותן כוחות)
* להיות יותר מקצועי ויותר טוב מעכשיו. לבנות עוד את הכוחות הנפשיים לעבודה קשה וקשה יותר. בעולם העשייה שלנו, אין דבר יותר טוב מלעשות דברים כמו שצריך.
* להתפרנס כפי צורכי ורצוני בעזרת ה'. שישלח לי ולמי שעובד איתי ברכה במעשי ידינו כדי שאפשר יהיה להגשים את כל החלומות הגדולים שאנחנו חולמים עליהם.
* לשמור יותר מצוות כמו שצריך, ללמוד קצת יותר תורה, לעבוד על המידות כמו הכעס (לכעוס פחות ולהישאר יותר רגוע ושקול ביחס לאי אילו דברים מרגיזים) או הביטחון העצמי.
* להיות אדם יותר טוב. יותר קשוב. יותר עניו. יותר מכיל. יותר אכפתי ומוכן לעזרה. יותר בא לקראת. יותר איש אמת ויותר נוטה חסד, לעצמי ולסובבים אותי במובן העמוק של המושג.
* למצוא את אהבת חיי ולהקים אתה בית נאמן בישראל במהרה בימינו בעזרת ה'.

ובמישור הכללי.
שתהיה לנו שנה טובה ומתוקה, מלאה בהרבה תקווה ונקודות אור, הרבה שמחה. הרבה ביחד. הרבה סיפוק מהחיים והרבה אהבה בכל שנלך. הרבה שפע והרבה טוב וחסד. שבשנה הזאת נרגיש שאנחנו יכולים להיות הכי הרבה אנחנו, הכי הרבה עצמנו, והכי הרבה חלק ממשהו גדול ונפלא כל כך כמו העם שלנו והארץ שלנו והתורה שלנו והקדוש ברוך הוא שלנו. שנרגיש כמה שהחיים שלנו הם הדבר הכי קדוש והמתנה הכי נפלאה בעולם.

שנה טובה ומזל טוב שיהיה לכולנו!

אלעד.