יום חמישי, 8 בדצמבר 2011

דירה חדשה!

עברתי סוף כל סוף לדירה בירושלים!

המעבר הזה הוא רק חלק מסדרת תהליכים ארוכה שאני עובר בחצי שנה האחרונה, וככל הנראה מהווה אחת מנקודות השיא שלו.

הסטודיו עבר לנחלאות, וכעת הוא נגיש יותר ונוח יותר להגעה ולעבודה.
שדרגתי את העסק שלי עם המעבר וכעת אפשר לראות שכל האתרים שלי עברו שדרוג, למשל, נגן לכל אירוע כולל כעת בתוכו מאמר חדש, לוח הופעות, מספר סרטונים חדשים ועוד.

מעבר לכך, אני מנהל כעת אולפן הקלטות מקצועי בירושלים!

האולפן ממוקם במרכז הברר, מרכז קהילתי שפועל באזור שכונת הקטמונים בירושלים, וממצב את עצמו כאולפן למען הקהילה והנוער בעיר. פרטים נוספים בהמשך.

אני לחוץ בזמן, אבל ממש הרגשתי צורך לעדכן כאן!

מוזמנים לבוא לבקר ולהתעדכן!

אלעד.

יום חמישי, 10 בנובמבר 2011

הרשל'ה ואלעד, אתר חדש ועדכון קצר

שלום לכם שוב!

אני מנצל הזדמנות קצרה של זמן פנוי כדי לעדכן בשני עניינים מרכזיים:

1. פתחתי אתר חדש שעוסק במשחק, בימוי, הפקה, תאטרון, קולנוע, טלוויזיה ועוד. האתר עונה לשם 'אור הבמה' והוא בהליכי בניה כרגע. מוזמנים להוסיף למועדפים שלכם כאן. :)


2. העליתי לרשת סדרת סרטונים קצרים בכיכובם של הרשל'ה ושלי שהפקנו בקיץ האחרון בשיתוף עם 'מעלה'. מוזמנים להציץ:


3. אני עובר דירה לירושלים בקרוב ואני עמוס בדאגות לעניינים טכניים גם בתחום הזה וגם בתחומי העבודה והעסק שלי. אל תקחו את העובדה שהבלוג לא מתעדכן באופן אישי!

4. אחלה יום לכולם!

אלעד.

יום שישי, 7 באוקטובר 2011

אוקי, הגיע הזמן להמשיך את המסורת של פוסט יום הולדת...

למי שלא זוכר, הנה הפוסט מהשנה שעברה.

קצת באיחור, שנה חדשה החלה ואני בן 25.

אני מניח שאם הייתי כותב את הפוסט הזה בלי להסתכל באחד הקודם, הייתי מגלה שהרבה מאוד ממה שכתבתי שם רלוונטי גם השנה.
התקדמתי בחלק מהתחומים אז? בהחלט. יש דברים שלא השתנו משמעותית? וודאי. אני מניח שזה כך כל שנה... בחלק מהמטרות שאנחנו מציבים לעצמנו אנחנו עומדים ובחלק לא. העיקר הוא להמשיך לרצות ולהשתפר.

השנה הייתה טובה מאוד. היו בה הרבה הישגים ונקודות ציון חשובות בכל מה שאני עושה. הייתה להקה. הייתה הצגה למבוגרים ששיחקתי בה. היו שיעורים באיור. היו המון הופעות והמון פסקולים.

השנה הזאת גם ביגרה אותי בהרבה מובנים. כמו בכל צמיחה משמעותית, אי אפשר לצמוח באמת לפני שנופלים, וחוויתי לא מעט נפילות השנה... נפילות שאני יודע שאני מאמין שבסופו של דבר באמת הפכו אותי לאדם יותר טוב גם ברמה האישית.

אחת הסיבות שאנחנו מבקשים סליחה היא הרצון שלנו להשתפר ולהתקדם. לי יש לי הרבה על מה לבקש סליחה השנה...

סליחה מכל, כל מי שפגעתי בו, בין שאני זוכר ובין שלא, בין שהוא יודע ובין שלא. אשתדל שבשנה הבאה עלינו לטובה זה יקרה עוד פחות.

סליחה לאנשים שהמשיכו גם השנה לנסות לגמד אותי, להוריד את הערך שלי ולשלוט בי, ונכשלו. אני מצטער בשבילכם, אבל ככל שהזמן עובר אני רק לומד לזהות אתכם טוב יותר ולהתעלם מכם, והאמונה שלי בעצמי רק מתחזקת. אני מתפלל שבשנה הזאת תתחילו סוף כל סוף להאמין בעצמכם ולהיות מי שאתם רוצים באמת, ותפסיקו להיות צרי עין במי שמנסה לחיות באמת.

סליחה לאלו שהאמינו בי, והייתי שקוע מדי בעצמי מכדי לאפשר להם לתת לי. אני משתדל באמת לבנות כלים כדי לקבל את הטוב שלכם וזה לוקח לי זמן... אבל חשוב לי שתדעו שאני באמת מודה לכם מעומק ליבי, כי אין סיכוי שהייתי מצליח להתפתח עד לנקודת הזמן הנוכחית ואחריה בלי המילים והרצונות הטובים שלכם! תודה וסליחה שוב. אתם יקרים לי מאוד!

את הסליחה הכי קשה אני מבקש מעצמי, על כל הפעמים שמנעתי מעצמי, מכל תירוץ טיפשי שבעולם, לא להיות מי שאני באמת, לא לקבל את עצמי כפי שאני באמת ולא לאהוב את עצמי כפי שאני באמת.
אני הולך ומשתפר, ובעזרת ה', אני מאמין מקווה ומתפלל שאזדקק להתנצלות הזאת הרבה פחות.

תודה לכל מי שעוקב, מעודד, מחזק ומגיב למה שאני כותב! שתהיה לכולנו שנה נהדרת שבה כל משאלות לבנו יתגשמו לטובה!

אלעד.

יום ראשון, 7 באוגוסט 2011

הכל עניין של אמונה - שיר ישן, הקלטה חדשה!

החלטתי שמגיע לזה פוסט נפרד...

לשיר הזה יש היסטוריה. זה השיר הראשון למעשה שממש כתבתי, הלחנתי והופעתי אתו לפני קהל, לראשונה בחיי, בתור שביעיסט בישיבה תיכונית 'מקור חיים'. הערב היה מעין ערב כשרונות צעירים שזכה לשם "ערב אומנויות" והיה בעצם ערב יפה שבו הישיבה נתנה מקום לתלמידים, מדריכים ורמי"ם להביא לידי ביטוי תחומים נוספים של האישיות שלהם, מעבר למה שכולם מכירים ויודעים מהיום יום.

העיבוד של השיר הזה היה קצת אחר (סולם Dm ולא Fm כמו עכשיו... בכל זאת הקול שלי היה שונה...) והנגינה הייתה על פסנתר בלבד (ולא במיוחד יכלו לראות אותי) אבל שום דבר לא הכין אותי בשום צורה להתלהבות והפרגון שבהם השיר הזה התקבל...

כדי להוסיף עניין, הייתה מעין תחרות בערב שבה ההופעה הזוכה מקבלת הופעת הדרן בסוף המופע - ומסתבר שבשנה הזאת, ההופעה הייתה אני והשיר הזה...

מקווה שיהיה לרוחכם! אני מאוד אוהב אותו. :)

יום שישי, 5 באוגוסט 2011

קיץ קיץ קיץ!

הי! מה נשמע?
כמעט חודש וחצי מאז העדכון האחרון שלי, והחלטתי הרגע שזה הזמן להמשיך...

קודם כל- מהיום אפשר להשיג אותי גם בגוגל פלוס. הגעתי למסקנה שהפעם גוגל עשתה את זה כמו שצריך... שווה!

האמת שאני מעדכן כאן פחות, אבל מעדכן יותר ברשתות החברתיות השונות, מה שאומר שאני לכאורה נמצא ברשת, אבל פחות כותב לעומק, או משקיע קצת מעבר בפוסטים איכותיים יותר שמאפיינים את הבלוג הזה- אפילו מעבר לבלוגים האחרים שלי.

יש בכל זאת כמה מאורעות ראויים לציון בתקופה החולפת הזאת... טיול שנתי עם המשפחה... העובדה שלפני שבועיים ומשהו פרצו לי למייל ולחשבון הפייסבוק (וקוראי הבלוג הזה בוודאי זוכרים שקיבלו ממני מייל מוזר באנגלית שאני תקוע ביוון וזקוק בדחיפות ל-1500 יורו) וברוך ה' גם הסאגה הזאת כבר מאחורי.

התחום היצירתי שקט לאחרונה. בתחום הלהקה היינו אמורים להופיע אחרי תשעת הימים, אבל למרבה הצער זה לא קרה בסוף. לפחות, אני חושב שהקאסט של חברי הלהקה סוף כל סוף הושלם, וזה כשלעצמו שווה.

גם כלכלית המצב לא מזהיר... אחת הסכנות המקצועיות במקצוע שלי היא מעסיקים, ספקים ועמותות שלא משלמות בזמן...
בפועל זה אומר שהמון אנשים חייבים לי כסף, אבל אף אחד לא משלם ויש לי מינוס בבנק. הידד.
אני מקווה שעד שנה הבאה תסריט האימים החוזר על עצמו הזה יסתיים כשעמותת אראל תוכל להעסיק עורך דין שישלח קנסות למעסיקים על כל עיקוב בתשלום וימגר לחלוטין את התופעה המאוסה הזאת.

ההשקעות פנימה דווקא הולכות לא רע בתקופה האחרונה.

סיימתי לכתוב את התסריט הראשון והמוצלח עבור הפרק הראשון בסדרה ההולכת וקורמת צורה של 'צביק וחברים'. התסריט קיבל ביקורות חיוביות ואני מתבלט כרגע אם לנסות לעניין משקיעים או לנסות ולהתחיל להפיק בעצמי...

לאחרונה התחלתי לעשות אימון (קואוצ'ינג, בלעז) וזה די מגניב. למי שלא יודע, הרעיון הכללי הוא שישנו מאמן והוא עוזר לך להגדיר לעצמך מטרות ותקופת זמן לביצוען, ומדי שבוע הוא עוזר לך לנהל מעקב אחרי ההתקדמות שלך, בודק יחד אתך הישגים שונים ועוזר לך להשתפר בתחומים שבחרת.
אני מעריך שארחיב בהמשך על העניין הזה, פשוט כי זה משהו שיהפוך את כל מאמצי ההתקדמות הקיימים שלי למשהו יותר מסודר, ואולי אפילו יעזור לי לעקוב אחריהם בצורה טובה יותר גם כאן.

התחלתי במקביל עבודה על שלושה שירים חדשים (ועבר הרבה זמן מאז ששיר חדש הגיע לראש שלי) וסיימתי ממש היום הקלטה של אחד מהשירים הקלאסיים הראשונים שלי "הכל עניין של אמונה" שכתבתי בישיבה התיכונית. השיר כרגע ברמת סקיצה ואני מקווה לשפר את העיבוד והמיקס שלו ולהעלות אותו לרשת להתרשמות. כמו כל השירים שלי, גם זה הוקלט במקור עבור הלהקה, כדי שאני והחבר'ה נוכל לעבוד על העיבודים עבור מספר כלים.

עוד דבר מגניב הוא שחזרתי קצת לצייר, ואולי הפעם אשכרה יקרה עם זה משהו... הנה טיזר של אחד הדפים הראשונים בקומיקס המגינים שלי:


אני מקווה שאחד הדברים שהאימון ייתן לי הוא יותר מוטיבציה לעבוד ולהוציא את הרעיון המדהים הזה לאור. ההתחלה קשה, אבל אני משוכנע שברגע שאכנס לעניין, הכל יהיה פשוט יותר.

---------------------------------

כבר זמן מה מטרידים אותי כל מני אנשים ודודות למיניהן על הבלוג שלי, ובייחוד על אחד הפוסטים שבהם כתבתי שעוברת עלי תקופה לא קלה. (ואני סומך על האינטלגנציה של הקוראים שלי שמי שמאוד רוצה למצוא - ימצא)
הטענה הנשמעת ביותר היא שיש דברים שלא מספרים ולא כותבים בפורמט כזה. יש דברים שלא משתפים בהם. כל מני "מה אנשים יגידו" במקרה הטוב ו"איך תמצא כלה?" ו"מי תרצה לצאת עם חולה נפש שכזה?" (וזה ציטוט אמיתי, לא הגזמה שלי.)

אני רוצה לענות, לכל הטוענים והטוענות האלו את הדברים הבאים:
אקדים ואומר- העולם התקדם... העולם היום איננו דומה לעולם שבו חיינו לפני עשר שנים ובוודאי שלא לעולם שבו חיינו לפני עשרים שנה (כשהייתי ילד בן ארבע, למי שעושה את החשבון). השינויים המרכזיים ביותר בעיני הם כניסתו של האינטרנט לחיינו לפני כעשר- חמש עשרה שנים, כניסת הרשתות החברתיות בשנים האחרונות ועוד. התקשורת שלנו היום היא עוצמתית פי כמה מליונים משהייתה לפני שנים אחדות. כולם מחוברים וכולם מרושתים. עד כאן עובדות.

אמונתי האישית היא שהעולם הופך למקום טוב יותר לחיות בו בכל יום שעובר, וכל כלי יכול לשמש גם לעשיית טוב.

בעיני, פייסבוק לדוגמא, יצר הרבה בעיות, אך הוא גם יצר ייחודיות גדולה. כשמישהו כותב פוסט קצר של "היום צחצחתי שיניים עם המברשת של אחותי" ועד "חברה שלי זרקה אותי" ומקבל אינספור תגובות ולייקים על זה- יש פה בעיני תיקון.

האדם הוא לא רק מספר ברשת. הוא עולם ומלואו - ואחרים מתעניינים בעולם הזה.

יותר מזה, לא צריך לחשוש מלומר דברים שיתפסו כרגישים, כי השפה של הדור היום היא שפה שאולי מדלדלת את אוצר המילים ברשת, אבל הרבה יותר נותנת מקום לפריקת רגשות ותסכולים כפי שלא היה בעבר, דווקא משום שהיא פחות מחייבת... אלו לא ההורים, המורים, הקולגות מהעבודה והחברים שחייבים לעמוד מולם פרונטלית ולומר להם, אלו אנשים שקיבלו את מתנת האנונימיות. שמסוגלים לפרגן מרחוק ולעזור בלי התחייבות נוספת. מסוגלים לזהות אנשים במצוקה דומה לזאת שלהם, לתת מקום, להקשיב ולעודד.

שנית, חלק מה"דודות" מקפידות לומר את המשפט ה'גאוני' של "את הכביסה המלוכלכת משאירים בבית"... אפשר לחלוק מה נחשב בעיני מי כביסה מלוכלכת, אבל דבר אחד ברור. שמירת התסכולים, הכאבים והרגשות החסומים בפנים- יוצרת בני אדם דפוקים ומסכנים. נקודה. (וזה כבר לא דיון. זאת עובדה.)

במקום להבין שהמורכבות של העולם יצרה כאן דור מדהים ומופלא עם הרבה מאוד בעיות התמודדות לא פשוטות, שמסוגל לתת דרור לרגשות ולמחשבות שלו דרך הכלי יוצא הדופן הזה של האינטרנט ולהתמודד אתן כפי שלא יכל בעבר, תוקפים את הכלי, נתקפים פחד ומקווים שהחומות של הבית יוכלו להגן על הנפשות הטועות (כשהבית לעיתים קרובות הוא מקור הבעיה, למגינת ליבם של כל הדודות).

אמונתי האישית היא שהעולם הוא במובן מסויים תוצאה של האופן שבו אנחנו מתייחסים אליו. אני בוחר להתייחס אליו בחיוביות. אני בוחר להאמין באנשים ולא לפחד לחיות באמת, בלי סתירות פנימיות ובלי שקרים. אני מאמין שאם כואב ואם מפריע, צריך לחנך לתרבות של דיבור על מה שכואב.

תאמרו לי "אבל יש אנשים רעים ברשת" ותשובתי תהיה אותה תשובה. אתם בוחרים מה לראות...
וודאי שיש אנשים רעים באינטרנט. יש אנשים רעים בכל מקום! אבל ממש כמו שאפשר להגיע במהירות אל הרעים- אפשר גם להגיע במהירות אל הטובים... הכל תלוי במה האדם מחפש.

ועוד נקודה חשובה: אם כתוצאה מהכתיבה שלי ושל אחרים כמותי, יהיה אפילו עוד אדם אחד שמוכן להשתחרר עוד טיפה מהאחיזה של עולם השקר - אז היה כדאי לשלם את המחיר של העין הצרה של אנשים אחרים.

אני הולך להמשיך לכתוב כאן מה שאני רוצה. הגבולות שלי מוגדרים מספיק כדי לדעת בעצמי על מה עדיף לי לדבר ומה מבחינה טקטית, לא חכם במיוחד...
אני אנושי, יש לי מגבלות כמו לכל הקוראים כאן (כולל לזה שטוען שהוא חייזר) ואני לא מתבייש בהן.

---------------------------------

בהחלט אשמח לתגובות על הפוסט הזה. בינתיים, שיהיה לכולכם המשך קיץ מצוין, שיביא לכולם רק טוב, פנימה והחוצה!

יום שני, 13 ביוני 2011

עדכון 13.6.2011

הי, זה שוב אני.

סוף כל סוף הסתיימו להם שלושה מהשבועות האינטנסיביים ביותר עד כה בתקופה זו של חיי. הופעות, הקלטות, חזרות עם הלהקה החדשה, כנס, שתי הופעות מוזיקה... די פסיכי.

ברוך ה' זה הסתיים, וכעת אני בעיקר מקווה לקצור את הפרות מהתקופה הזאת, ובאופן כללי בעיקר שמח שהיא הסתיימה.

אז אני נמצא בהתלבטות הזאת לגבי שנה הבאה, כן? ללמוד קולנוע או מוזיקה בבית ספר באופן רציני, ואיכשהו לשלב את זה עם קידום הלהקה המדהימה שלי ומחלקת הווידאו המדהימה לא פחות (וזה תוך כדי מציאת משקיעים לאראל, השגת משרד/ סטודיו נורמלי לעבודת צוות ועוד.)
עדיין מתלבט לגבי העניין הזה.

התחלתי לאחרונה קורס כתיבת מחזות בימי שני שמועבר על ידי גורן אגמון (מחזאית ותסריטאית ידועה למדי בכל התאטראות הנחשבים בארץ וברוב ערוצי הטלוויזיה) והולך ממש טוב.

חוץ מזה, ממשיך לקדם את הלהקה, בשבועיים הקרובים אמורה להיות התקדמות משמעותית בעריכת אותם פרקי הקיץ של צוות תעלומה ויש אפילו סיכוי טוב שהם יהיו מוכנים לקראת החופש הגדול הזה, ובעוד שבועיים ב-26 לחודש יתקיים כנס 'אראל עסקים' הראשון, שעליו אפרט עוד בקרוב בבלוג של אראל בעזרת ה'.

מלבד זאת, מצבי בחיים טוב. אני עושה מה שטוב לי ונהנה מזה.

זהו. שיהיה לכולכם המשך שבוע מצוין וקיץ נהדר!

אלעד.

יום ראשון, 22 במאי 2011

כנס הפקת אירועים לאראל!



ב- 23.5.2011 יתקיים כנס להפקת אירועים באולם השמחות החדש ביישוב אלון שבות. אראל תהיה שם, ובענק!
הנה הפליירים:

וכן, זה הפרויקט שעבדתי ואני עדיין עובד עליו כל כך קשה כבר כמה שבועות. אני מקווה שיצא על הצד הטוב ביותר בעזרת ה'.

שיהיה לנו בהצלחה!

יום ראשון, 8 במאי 2011

מוצ"ש. תחילת שבוע 7.5.2011

הי.

נתקפתי לפתע מן רצון עז לכתוב כאן שוב, ולא רק כאן, אלא בכל הבלוגים שלי... נראה אם אעמוד במשימה.

היו לי שבועות עמוסים... הקלטתי המון פסקולים לתיאטראות שונים כמו תיאטרון אדרת של רות ברוק ורחל מימון-שוורץ. אשתדל להעלות בקרוב חלק מההקלטות לבלוג המוזיקה שלי 'נגן לכל אירוע!'. השחקניות גם נתנו לי המלצה בווידאו שגם אותה אשתדל להעלות לערוץ היוטיוב שלי ולקשר לאתר.

שבוע לאחר מכן הקלטתי פסקול להצגה של יהל חזן, ידידי היקר, בעל תיאטרון 'יישוב הדעת' ושותפי למחלקת הווידאו הקמה לאיטה של חברת אראל.
באופן מפתיע יהל פנה אלי בהצעה להופיע אתו יחד על הבמה, בהצגה שנבחנת להופעה בלא פחות מפסטיבל הצגות ילדים בחולון- למי שמכיר, מדובר באחד הפסטיבלים הנחשבים ביותר בתחום בארץ, והגעה לשם שווה הרבה יוקרה מקצועית, פרסום ושיווק, שלא לדבר על הכנסות...
השבוע הזה היה מתיש... מלא בחזרות ארוכות ומייגעות למדי שהוציאו בסופו של יום הצגה מקסימה, שכבר שווקה למספר מקומות עוד לפני הבכורה שלה. בסופו של דבר הופענו בבית הספר לתיאטרון בובות בחולון שם יהל לומד, ושם גם הופענו.
מלבד בעיות טכניות קלות, ההצגה הייתה הצלחה גדולה. גם בבחירת הנושא (חסד) גם ברבגוניות שלה (שירים, תפאורה רב צדדית, שיתוף ממשי של הקהל בהצגה, בובות ועוד).
מעבר לכך, יצא לי לראשונה לעבוד ברצינות עם אחיו הגדול של יהל, עמיחי חזן, אחד משני הראשים של תיאטרון נקודה טובה, שהוא ללא ספק אחד התאטראות היותר חזקים שפועלים כרגע במגזר. עמיחי התגלה לי כאיש מקצוע נהדר וגם כאדם מאוד חביב ומאיר פנים, והעבודה אתו הייתה מהנה, ונעשתה תוך הערכה הדדית רבה.

בין לבין, שלחתי סוף כל סוף את העיצובים הסופיים של הבובות עבור סדרת הטלוויזיה האינטרנטית שמחלקת הווידאו שלי באראל עובדת על הפקתה כל כך קשה בחודשים האחרונים. האיורים נשלחו לשני מכונים (סטודיו) מקצועיים ליצירת בובות. הצעות המחיר עבור בניית הבובות הללו כרגע בעננים מבחינתי (הציעו לי מחיר של כמעט 20000 ש"ח על בנייה של שש בובות בחודשיים!) אבל לפי מה שיהל אומר, מדובר ברמה כל כך גבוהה של בנייה, שאי אפשר בכלל לראות בארץ, כך שזה שווה כל גרוש. בינתיים אני בודק איך ניתן להוזיל את המחירים משמעותית, כיוון שככל הנראה, הסכום הזה הולך לצאת מכיסי... אשתדל להעלות בקרוב את העיצובים אל בלוג האיור שלי 'מהראש אל הדף'.

הדברים הנוספים שאני מנסה לקדם (אם כי במעט פחות הצלחה) זו בניית הלהקה שלי, הקמת מחלקת קומיקס אראלית והמשך עבודה על פרוייקטים ישנים כמו הוצאת הספר 'סיפורו של אביר', יצירת הקומיקס 'שומ.קום' עבור עולם קטן, התקדמות בקומיקס 'המגינים' שהתחלתי (כן! סוף כל סוף התחלתי!) ורדיפה אינסופית אחרי משקיע חמקמק שאמר שמוצא חן בעיניו מה שאני עושה ואז נעלם... (כן, זו הפעם הראשונה שאני חוטף מהחיים כאפה מהסוג הזה... נו שויין)

הדבר האחרון ששווה ציון הוא שבקרוב עומד לעלות בגוש עציון פסטיבל ראשון מסוגו של דוכני אירועים שונים. אני מקווה אישית שתהיה כאן הזדמנות להפגנת כח אראלית גדולה, שתאחד לראשונה מספר גופים שונים שפועלים באראל.

אני חושב שזה ממצה את מה שעובר עלי מבחינה מקצועית, פחות או יותר... כל אחד מהמשפטים האלו יכול להפוך לבלוג נפרד... ברצינות...

מבחינה אישית, ובכן, כאן הדברים הופכים קצת יותר מורכבים... אני די מרגיש תקוע בחיים שלי כרגע...
אל תבינו לא נכון, אני אוהב את מה שאני עושה, אבל אני מרגיש קצת כבול אליו. קצת כבול לעבודות שמכריחות אותי להתקיים.
כרגע אני חי בבית, וזה לא מצב שטוב לי.
נתון.

הבעיה שלי היא שכדי לצאת מהבית ולחיות בדירה אחרת (שזה עסק יקר בפני עצמו) אני זקוק לרכב, ולרכב מסחרי אמין וטוב. בלי רכב כזה, אני לא יכול לעבוד במקצוע שלי. כרגע אני עדיין נאלץ להשתמש ברכב של ההורים- וזה אומר, חייב לחזור הביתה מכל עבודה.

העובדה הנוספת היא שהרבה שבתות עוברות עלי לבד... אפשר להאשים בזה את החברים הרווקים הפארשים (כן, קצת...) שלי ששקועים גם הם בסרט שלהם ולא ממש מנסים, ברובם, לצאת ממנו.
אפשר להאשים בזה אולי את העובדה שהמון המון חברים שלי נשואים או התארסו, והתחושה שאני נשאר לאט לאט בלי אנשים לדבר אתם, ובאופן כללי בלי, די מבאסת אותי.
או את העובדה שאני שוב נשאר שבת בבית באפרת, שאותה אני לא סובל במיוחד (הייתה לי בה ילדות נוראית, צר לי...)

שורה תחתונה, אני מעמיס על עצמי עבודה ועשייה כי כשאני לבד עדיין לא טוב לי עם עצמי.
מתבודד שלא טוב לו להיות לבד בשום צורה.

ואז תוקפות אותי כל המחשבות על הדברים הקשים שעברו או עוברים עלי השנה...

חוויתי התאהבות השנה. פעמיים. בשתיהן התאכזבתי קשות לבסוף.

חבר שלי מהתיכון, בן יוסף לבנת, נרצח לפני שבוע וקצת כשניסה להגיע עם חבורת ברסלברים לקבר יוסף הצדיק בשכם. שוטר ערבי ירה בו למוות והותיר אישה צעירה עם ארבעה ילדים וללא בעל.

אז כן, קורה שמדי פעם הכל מציף אותי ואני נשחק. אלו החיים, כנראה. אני מעדיף לדבר על זה בכל אופן ולא לשמור את זה בפנים (כל עוד ידוע לי, בכל אופן, שאף אחד לא נפגע כתוצאה מהפעולות שלי...)

אז אני שוקע בעשייה בינתיים. מקווה שהקב"ה ישלח לי ישועה וטוב בקרוב גם באספקטים נוספים של החיים שלי.

נתראה בטוב.
אלעד.

יום שני, 18 באפריל 2011

"כשמילים נכתבות"

שלום לכולם!

יש המון מה לעדכן כאן (בעיקר בהתחשב בעובדה שבאמת לא עדכנתי כבר איזה חודש בשום דבר) אבל נדחה את זה לפעם אחרת כי אין לי זמן... סורי... -_O

בכל אופן, מלווה אותי זמן רב תחושת החמצה בקרב להקלטת השירים שלי... עוד אחד מהדברים שאני "חייב" לעשות, אבל פשוט לא מגיע אליהם.
בעקבות השתשלות מקרים מופלאה (נהרס לי המיקרופון הקודם הלא מקצועי ששימש אותי להקלטות וזה אילץ אותי לקחת אותו לתיקון, אז אמרתי לעצמי שעל הדרך באמת הגיע הזמן לקנות מיקרופון הקלטות מקצועי) אז יש לי מיקרופון באיכות יוצאת מן הכלל ביחס לכל מה שהיה לי אי פעם וזה פשוט עשה לי חשק להקליט!

אז הנה, השיר שלי "כשמילים נכתבות", שבמובן מסוים הולם אותו שיהיה השיר הראשון שלי שאני מקליט ומפרסם ברשת.
מקווה שיהיה לרוחכם! חג פסח כשר ושמח!

אלעד.




כשמילים נכתבות, מתהוות על הדף
בלי עוצר, בלי משים, אין מפריע,
בלי שתיקות נבוכות, ללא תשוקת המרדף,
אז קסמים מתחילים להופיע.

מחשבות אז פורצות בסחרור אימתני,
ומשק של כנפיים, ותכלת זהב,
העיניים בורקות במשב חינני
מעודן במגע מאוהב.

והן רוקדות את עצמן, נוצצות ורושפות
על הגבול בין היום והלילה,
וזוהרו של ניצוץ כמו לופת את לבך,
ומפציר בן, בל תעלמנה.

והמיית נשמתנו נשמעת היטב
עם קריצת יהלומי הרקיע
כשייעוד וכשנצח יורדים עד הלום
ומרוקנים אותך מכל מאוויך.

וכשהרגע יימוג אל תוך ים החלום
דמעה חמה תזלוג, כשתיפול על ברכיך,
אדם כה קטן, חזיון כה גדול,
שקרוע בין מוות לנצח.

מילים, לחן, עיבוד וביצוע: אלעד יעקובוביץ'. כל הזכויות שמורות. ©

יום שלישי, 15 במרץ 2011

'מעגל הגיר הקווקזי'- מחזה מאת ברטהולד ברכט בביצוע הקאמרי. המלצה.

אתמול הייתי בערב הייתי בתאטרון ירושלים בהצגה של הקאמרי "מעגל הגיר הקווקזי" על פי המחזה המפורסם של ברטהולד ברכט.

במילה אחת, הוקסמתי. 

בזכות עיבוד גאוני מבחינת כתיבה, בימוי, תפאורה ועיבוד מוזיקלי, הפך מחזה מוזיקלי מוכר של ברכט, שידוע בהעדפה שלו לכתיבת מחזות היוצרים ניכור אצל הצופה וביקורת חברתית נוקבת (מחכים לגודו, לדוגמא) הצוות של הקאמרי עשה כאן עבודה מופלאה והפך את הסיפור למרגש, נוגע, מצחיק, מעניין ומרתק, תוך שהוא עדיין שומר על הביקורת החברתית שאני מעריך שברכט רצה שתתקיים בו.

מצאתי ביקורת על ההצגה כאן:

אני אישית הוקסמתי מכמות היצירתיות שראיתי על הבמה... קודם כל, הבחירה של הבמאי והתפאורנית הייתה שכל ההצגה מתרחשת מול הקהל, כולל מה שבאופן מסורתי קורה מאחורי הקלעים, כמו החלפת התלבושות בכל קטע.

הבמה עצמה היא משטח שחור הבנוי בשיפוע כלפי הקהל, כשמאחוריו קיר עץ שחור ובו דלת נפתחת.

קודם כל, קשה לי לתאר כמה הברקות של תאטרון חזותי היו שם... כוריאגרפיה מדהימה, חילוף קצבי ומהיר של ההצגה, משחקי תאורה נהדרים, וגולת הכותרת: העבודה עם הגיר. מסתבר שכל משטח הבמה איפשר לשחקנים לצייר עליו, כך שבמהלך ההצגה עצמה הם פשוט ציירו את הרקעים, את התפאורה, ואפילו את השבילים שבהם הלכו הדמויות... צריך לראות כדי לקלוט כמה התוצאה על הבימה מרשימה.

עוד דבר מבריק שהיה בהצגה הזאת הוא המוזיקה, שנכתבה על ידי קרן פלס המוכשרת מאוד ונוגנה באופן חי על הבמה, בלווית צוות של חמישה נגנים על הבמה, כשאחד מהם (הפסנתרן כמובן) המנהל המוזיקלי של המופע. 

סך הכל 12 שחקנים ו-5 נגנים על הבמה... גיליתי כל כך הרבה שימושים יצירתיים בכלים עצמם, שעל זה לבד יכולתי לכתוב מייל שלם...

וכל זה בלי לדבר על המשחק המדהים והמוצלח שהשחקנים עצמם ובייחוד שני השחקנים הראשיים, הביאו לבמה.



הכמות של היצירתיות, הרמה, האיכות כולן יחד, גרמו לי להיזכר למה מישהו רוצה לעסוק בתאטרון ובמקצועות הנלווים אליו כמקצוע... 

התלהבתי עד כדי כך, שאמרתי לעצמי שאם עד היום עולם המדיה והתאטרון היה זר לי, וזו ההצגה הראשונה שהייתי רואה בחיי, היא הייתה גורמת לי לעשות הסבה מקצועית ולעסוק בתאטרון.

ממליץ בחום ללכת ולראות כל עוד זה מציג! לא תתאכזבו!

אלעד.

יום רביעי, 2 בפברואר 2011

ווידאו סודי מהכספת של טיימזולו הנורא

דרך ארץ קדמה לחוכמה... כך קראו למדור ההזוי הזה שהופיע באתר הווידאו של מעלה, בו טיימזולו הנורא מסביר לילדים את כל כללי השמירה על הבטיחות- רק הפוך...

נתקלתי כעת בטעות בשיטוטי ברשת בקטעים ההזויים האלו ולא זכרתי שצילמנו אותם בכלל... האיכות מזעזעת והצילום התבצע תחת תנאים קשים למיטב זכרוני, אבל אני חייב לומר שמהסתכלות עכשיו אני משועשע מאוד. :)

http://www.maale.org.il/index.php/kehilot/blog/show?vidid=2421&kehila=51&module=kehilot

והנה קטע נוסף...

http://www.maale.org.il/index.php/kehilot/blog/show?vidid=2406&type=blog&kehila=51&module=kehilot

כעת אחרי שראיתם, נשתל במוח שלכם מידע שיסייע לטיימזולו לשלוט בכם, ובקרוב מאוד לשלוט בעולם כולו... מוהאהאהאהאהא!!!!!
(או שלא.)

יום שישי, 21 בינואר 2011

רק כדי שיהיה כאן איזשהו עדכון

משהו מהתקופה האחרונה... אני בתנועה כל הזמן ואין לי יכולת כל כך לעדכן את הבלוג... נו שוין. בהזדמנות.

הנה צילום קצר שעשיתי (יש לי אייפון 4! יאי!) של עצמי לפני ההופעה.

אני מקווה שהיכולת לצלם ככה תשדרג את היכולת שלי לעדכן מה אני עושה.