יום שישי, 24 בספטמבר 2010

סהר- איור קונספט


חג שמח לכולם! מה הולך? :)

הרגשתי שעבר זמן רב מאז העליתי לכאן איורים מקוריים שלי, אז הנה לכם אחד...

הדמות נקראת 'סהר'- ירח. נדמה לי שזו ההופעה הפומבית הראשונה שלו.
מדובר באחת הדמויות היותר מעניינות שקיימות בתוך יקום 'המגינים' שלי.

(הערת אגב למי שאולי לא זוכר- והאמת היא שאני לא יודע אם אי פעם שיתפתי במחשבותיי בפורום הזה על הנושא- המגינים הוא קונספט רחב יריעה של גיבורי על ישראלים שאני יוצר לאטי לאורך שנים, בתקווה שיום אחד הרעיון המוגמר יצא לאור באופן שמעביר בצורה הטובה ביותר את ההיקף והעומק המדהימים של הסיפור הזה...)

בכל קבוצת סופר גיבורים וגיבורי על, קיים תמיד האנדרדוג, הטיפוס השקט, הלילי, שלוקח את העשייה למען הצדק צעד אחד מעבר לחוק, ובאופן אישי.

מופיע בהפתעה מתוך הצל, תוקף במהירות ובהפתעה, מסיים קרב בשניות אחדות ונעלם שוב אל החושך.

ביקום המגינים, זהו 'הסהר'.

ישראלי בוגר סיירת עם סיפור חיים קשה המשופע בהיסטוריה עגומה וארוכת שנים בצלן של ארגוני ומשפחות הפשע הישראליות בעבר ובהווה.
לאחר שאיבד הכל, החליט להשיב מלחמה ולהקריב את חייו למען מלחמה בפשע.
נטול כוחות על- טבעיים, עוטה חליפה משוכללת שהיא פרי פיתוח של כמה גופי ביטחון חשאיים בארץ ובעולם (אותה השיג ושדרג בדרך לא דרך) בעל הכשרה מתקדמת ביותר באומניות לחימה (חלקן פותחו על ידו באופן אישי), מומחה לקרימינולוגיה ומכיר היטב את עולם הפשע מבפנים.

יחסיו עם שאר גיבורי העל (לרבות שישיית המגינים) מורכבים.
הוא נוטה שלא לשתף פעולה אך לא יהסס לתת עזרה כשתתבקש ממנו. מתוקף אופיה של צורת הלחימה שלו, נתון במחלוקת פעמים רבות עם גיבורים אחרים, שלא מוכנים לקבל את הגישה הקודרת, הפסימית ואף האכזרית שלו לעולם.

למרות הצלקות הנפשיות שהוא נושא בייסורים גדולים, מדובר בגיבור ולוחם מבריק, כריזמטי ובעל כושר מנהיגות נדיר. טקטיקן מהמעלה הראשונה, שמשרה בטחון גדול על ידידיו ופחד גדול על אויביו.

לא אפרט כאן את כל סיפורה של הדמות ויחסיה עם הדמויות השונות ביקום המגינים, כיוון שקצרה היריעה מלפרט (אני מקווה בעתיד להוציא מיני סדרה קצרה שתבהיר את כל התהפוכות שעברו עליו לפני שהפך לדמות שלפניכם)

בינתיים, אני מקווה שאתם נהנים מהעיצוב... :)

שבוע טוב וחג שמח בינתיים.
אלעד.

יום חמישי, 16 בספטמבר 2010

פסקול הג'אגלרים + קורס ציור חדש ועוד דברים.

שלום לכל הקוראים הנאמנים!

אתמול ברוך ה' (תסתכלו על שעת כתיבת הפוסט ותבינו) סיימתי סוף כל סוף עבודה ארוכה ותובענית על פסקול להצגת ילדים חדשה, אליה הוזמנתי על תקן המוזיקאי, וזה הזמן לספר ולהדגים קצת על עבודה של יוצר מלחין ומעבד מוזיקה לתיאטרון.

ראשית, אספר על האנשים שעבורם יצרתי את המוזיקה ואיך הגעתי אליהם:
הג'אגלרים  הם תופעה ייחודית ומרתקת, והייתה לי זכות גדולה לעבוד אתם. מדובר בשני שחקנים דתיים מוכשרים, בוגרי ישיבות, אשר במהלך היום עוסקים בחינוך או בטיפול, ובלילה הם להטוטנים מקצועיים שנוסעים על חד אופנים, מעיפים באוויר כדורים, בקבוקים, מסורים ועוד שפע של דברים אחרים שכל מי שערך היכרות כלשהי עם ג'אגלינג מכיר מן הסתם.

השניים החליטו ללכת על ליין חדש של הצגות לילדים שמכוונות בעיקר למגזר הדתי לאומי והחרדי בנושא חשוב מאוד אך יבש מאוד וקשה להמחזה ולכתיבה חווייתית משכנעת: זהירות בדרכים.
כמעט כל מי שמנסה ליצור הצגת ילדים חינוכית בנושא החשוב הזה נתקל במחסום יצירתי לא פשוט. עם כל חשיבותו, נושא הבטיחות בדרכים מורכב, על פניו מאסופת חוקים יבשה, שהכי הרבה שניתן לעשות אתה זה שינון שוב ושוב ושוב. אין כאן מרכיבים בסיסיים לסיפור טוב כמו קונפליקט או חוויה בונה...

הג'אגלרים החליטו שהולכים על הצגה והפקה ברמה גבוהה. הם שכרו את ידידי השחקן, הבמאי והכותב אסף פניאל כדי שיעזור להם לבנות הצגה משכנעת ומלוטשת.

הפתרון היה ליצור חווית מסע חינוכית, שבה ילד שלא ממש מבין את חשיבות הכללים, עובר מסע בדמיון, בו הוא פוגש ליצן חביב שמבצע פעלולים ומנחה אותו כיצד להגיע לאוצר הזה"ב- הזהירות בדרכים. הפקה לא פשוטה גם כתיבתית וגם בימתית.

כמו בכל הצגה כיום, גם ההצגה הזאת הייתה זקוקה לסאונד איכותי ומלוטש, ולשמחתי הרבה, אסף הפנה את העבודה אלי.

תהליך העבודה כאן הוא פשוט יחסית להבנה: המוזיקאי מגיע לחזרות, יושב עם הבמאי והשחקנים וצופה בהצגה כשבידו התסריט/ מחזה שלה. במהלך החזרה הבמאי מכוון אותו לאזורים בהם נראה לו (או ברור לו) שצריכים להיות אפקטים שונים, או מוזיקה. ללא קשר, הוא רושם לעצמו הערות בצורה מסודרת של קטעי סאונד או מוזיקה שנראים לו נכונים ומתייעץ אתם יחד עם הבמאי והשחקנים לאחר סיום החזרה.

כשהמידע שבידו מספק, המוזיקאי יכול להתחיל לעבוד על בנייה ועיצוב הפסקול.

חלק מהתהליך דורש יצירתיות יחסית (כמו הלחנת מוזיקה ייחודית להצגה) וחלק דורש בעיקר היגיון ועבודה טכנית של דגימת סאונדים שונים ומיקס מקצועי שלהם לפי מה שנדרש. העבודה ארוכה ומעייפת לרוב, כאשר חלק מהעניין שלה (כמו בעבודות מהסוג הזה) הוא שליחה ללקוח לצורך התרשמות, קבלת סדרת תיקונים ממנו ועבודה נוספת על פיהם לגרסה שנייח ושלישית.

בסופו של תהליך, יש סאונדים ומנגינות להצגה שלימה.

כפי שציינתי, תהליך יצירת ההצגה היה לא פשוט וגם עיצוב הפסקול הושפע מכך. חוץ מקטעי מוזיקה שונים, הייתי צריך ליצור סאונדים שונים ומשונים, מקולות של מכוניות, דרך קולות של קהל וסרטים ומצויירים, ועד למוניטור של בית חולים...


הנה קטע מוזיקת הנושא- להנאתכם.

-------------------------------------

היום התחיל בפעם הראשונה קורס האיור שלי במסגרת מתנ"ס אפרת.

לדעתי הייתה חוויה נהדרת.
כמו בכל קורס בתחילתו, לא היו המוני נרשמים- אבל כנראה שזה בגלל שמדובר בתקופה עמוסה גם לילדים עצמם וגם כיוון שהקורס עדיין לא פורסם.
בשיעור הראשון השתתפו שלושה ברי מזל, וביצעתי אותו בכיתה יחד עם מקרן, מסך, והמחשב שלי אליו מחובר הוואקום טאבלט- עליו הרחבתי בין דפי אתר זה בעבר...

מסתבר שמעט תלמידים שווים הרבה איכות, והשיעור היה מהנה לכולנו, כך שאני אופטימי לגבי ההמשך שלו.
אגב, אם בין הקוראים של הבלוג יש מי שמעוניין שאעביר אצלו שיעור, קורס או סדנה בתחום- מוזמן לפנות אלי! וסתם בשביל שיהיה לכם, אני מצרף כאן תמונה של כרטיס הביקור שלי כמאייר:


------------------------------------------

ועדכון אחרון, אתמול עשיתי פסקול חי למופע של ערוץ מאיר לילדים בבנייני האומה.
חלק מקוראי הבלוג יודעים שיש לי הסטוריה כמנהל מוזיקלי וכמאייר ומעצב בערוץ מאיר לילדים, ושבין השאר עיצבתי פסקול ושירים עבור הצגות של כוכבי הערוץ כמו אסי וטוביה, ומעבר לכך אפילו מופיע באחת ההצגות הללו (זאת יחד עם אסי ופולקע)
המופע הייתה הפקה ענקית בכל קנה מידה מוכר- ולמעשה הייתה פרק סטנדרטי בן 20 דקות של הערוץ- כשתהליך הצילום מתבצע לנגד עיני קהל הילדים, שזכה לראות את הכוכבים שלו- ופעם ראשונה לראות איך מצטלמת תוכנית וכמה אנשים באמת נמצאים בכל פרק טלוויזיוני כזה.

אני הייתי שם על תקן תפקידי הישן כמנהל מוזיקלי... פתחתי את האורגן שלי ליד המערכות המפלצתיות משהו של הסאונד והתאורה ומשם למעשה יכולתי לראות את כל המופע וללוות אותו במוזיקה שלי.

קיבלתי הרבה פרגון (למרות שלצערי שכחו לתת לי קרדיט) והיה בסך הכל נחמד להיפגש ליום נוסף עם כל האנשים הנחמדים בערוץ.

שתהיה לכולם שנה טובה ומוצלחת, ויום כיפור מזכך ומועיל- שבו נחתם כולנו לטובה!

אלעד.


רכב.

שלום קוראי הבלוג! פיסת מידע מהחיים שלי (וואלה מה אכפת לי לשתף בזה...)


הפוסט הזה מיועד בעיקר למתענייני רכב שונים. והוא גם מדבר על כסף. אם אתם לא בעניין, פשוט תדלגו. בכיף. אני מבין אתכם. גם אני הייתי כזה פעם... :)


-----------------------------------


אני הולך ומגיע יותר ויותר למסקנה שלאחר שנת פעילות, זמני עם הסובארו אימפרזה  המשפחתית הולך ותם... זה הרכב שבו אני נוסע כרגע להופעות (ותאמינו לי שזה בגדר נס של יום יום שכל הציוד נכנס בפנים... אנסה להעלות תמונות בקרוב...) היא של ההורים שלי ובמקור הם ייעדו אותה לנסיעות באזור הבית בלבד- ואולי כמה פעמים בודדות בשנה נסיעה למקומות מרוחקים יותר לצורך חופשות.

מה שקורה הוא שאני צובר נסיעות וקילומטרז', באופן טבעי שווי הרכב יורד (ללא קשר לדלק, תחזוקה, ביטוח, טסטים וכד') וההורים שלי חוששים, בצדק, שלא יעבור הרבה זמן לפני שאי אפשר יהיה למכור את האוטו הזה... מדובר במכונית שנת ייצור 2006 שנקנתה מהשכרה, כך שגם ככה הקילומטרז' שלה לא משהו...

הרכב האידאלי למישהו בתחום העיסוק שלי הוא כנראה ג'אמפי... רכב על הגבול בין מסחרית למשפחתית, עלות תיקון זולה יחסית, נוסע על דיזל (יוצא זול יותר מבנזין, מסתבר) לא אוכל המון דלק ביחס לביצועים ובאמת רכב טוב בסך הכל. אפילו טוב מאוד.

בכל מקרה, למרות שאולי הייתי רוצה ג'אמפי 2008 או משהו בסגנון- צריך להפריד בין המציאות לפנטזיה.

ישנו כלל לא רשמי בקניית רכבים מיד שניה-  לרוב, כל רכב שקונים מתחת ל-30000 ש"ח ישנו סיכוי סביר שהוא יראה הרבה מוסך והמחיר הזול ששילמת עליו בקנייה יהפוך לגדול בהרבה אחרי כל התיקונים וההוצאות הנוספות. 

אני מכיר את כלל ה- 30,000 ש"ח בקניית מכוניות יד שניה, אבל מה לעשות- אין לי סכום כזה ורמת ההכנסות מול הוצאות שלי לא מאפשרת לי להגיע לסכום כזה בטווח זמן קצר (אפילו של כמה חודשים בלי הוצאות...)

מה שאומר שאני נאלץ לרדת מתחת ל-20000 או אפילו ל- 15000, ואז, אולי, בתשלומים...

בדקתי קצת את יד 2 ואין שם הרבה אופציות איכותיות בטווח המחירים הזה. המכוניות הכי גדולות הם ספארי וג'י-אמ-סי מלפני יותר מ-15 שנה, וממש לא נראה לי שהמחיר יהיה שווה את זה... לך תדע כמה מכונית כזאת עוד תיסע לפני שהיא תתקע ותגיע למוסך... שוב.

אז יש את האופציה של הרנו-קנגו או הסיטרואן ברלינגו שעליהם כבר יעצו לי בעבר... כל אחת מהמכוניות הללו תתן את המענה המידי (אם כי לא האידאלי) לצורת השינוע שלי כיום: רכב שלי+ מקום להגברה/ תאורה/ תפאורה/ נוסעים, לא הרבה אבל עדיין הרבה יותר מהאימפרזה + רכב צנוע יחסית בדרישות שלו, שמכירים אותו טוב במוסכים ויכולים להשיג לו חלפים בקלות.

מצד שני, אין לי מושג מה דורשת תחזוקה של רכב כזה, מה הבלאי שלו, כמה דלק הוא צורך וכו'.

האם יש אופציות נוספות, זולות במידה ועדיין איכותיות, שמי מהקוראים להציע לי ולא חשבתי עליהן? (או מקומות חיפוש נוספים מעבר לאתר יד 2.)

תודה מראש ושניסע כולנו בדרכים טובות וישרות לקראת השנה החדשה.

המשך שבוע טוב!

יום רביעי, 8 בספטמבר 2010

פוסט לראש השנה

שלום לכל צופי הבלוג.

הנה מגיע הרגע לסכם שנה (ואצלי פעמיים כי יום הולדתי ה-24 חל בשבת הקרובה)

איזו שנה... איזו שנה מדהימה ומטורפת וקשה ופסיכית ונהדרת ויוצאת מן הכלל בשבילי.

כל כך קשה לי לדעת במה לגעת... היה כל כך הרבה! כל כך הרבה דברים חדשים לנסות ולגלות, עבודות חדשות, אנשים חדשים לעבוד אתם, התנסויות שחלמתי שנים לעשות ורק התחלתי...

אז הופעתי בהופעות מוזיקה, והלחנתי ועיבדתי, ושיחקתי בתאטרון ובסרטים (והפקתי וביימתי כמה) וציירתי מפה ועד להודעה חדשה, והתחלתי בהקמת העסק שחלמתי עליו כל כך הרבה שנים (וכל הציוד הנפלא שאני נהנה לכנות 'צעצועים' שנלווה אליו), אפילו ניתוח להסרת משקפיים (שלמעו הסדר הטוב אצהיר שחלמתי עליו בערך מהרגע שהניחו לי משקפיים על הפרצוף בגן חובה לפני יותר מ- 18 שנה) עשיתי!

זו גם הייתה שנה לא פשוטה... שנה ראשונה שבה אני מרגיש את ההשלכות של סוג החיים שבחרתי. חיים של עצמאי, פרילאנס. עסוק בין פרויקטים כל הזמן, רץ מפה לשם ומנסה להספיק כמה שיותר. כמעט אחוז אטרף... במבט לאחור אני חושב שכל זה מושפע מהעובדה שהרשיתי לעצמי להיות מה שנקרא 'צעיר'. לעשות הרבה טעויות, ליפול פה ושם מבחינה מקצועית או מבחינת יחסי אנוש (שהם בערך הדבר הכי חשוב בסדר העדיפויות המקצועי של כל פרילאנס), לבצע כמה קניות לא חכמות ואפילו להיכנס למינוס בבנק (אל דאגה, המשבר מאחורינו :)

הגעתי גם למסקנה כמה הבחירה בחיים האלו מבודדת. היא הופכת אותי לאאוטסיידר מובהק (ואני דווקא אדם רגיל למדי בחיי האישיים ותודה ששאלתם) ובעצם דוחפת אותך לאבד קשר עם כל האנשים היותר נורמטיביים שסביבי- שהם או במסע למזרח עכשיו, או עברו לגור בדירה בירושלים (משהו שאי כנראה אעשה בקרוב) או נמצאים בשלב כלשהו בדרך אל התואר באוניברסיטה באיזה הנדסה וניהול או מנהל עסקים או משפטים או עוד משהו שהמון סטודנטים הולכים ללמוד.

בדידות היא עניין קשה. להיות רווק בסביבה שבה אני חי בגיל הזה (ואני יודע, עכשיו יקפצו כל הדודות ויגידו 'מה? אבל אתה עוד צעיר'! בייחוד אלו שהתחתנו בגיל 18-20, יש להם כבר שלושה ילדים וזה בטח הופך אותם למבינים גדולים בתחום הדייטים)
להוסיף לרווקות הזאת את העובדה שזמן רב אתה עובד לבדך- וקיבלת מתכון נהדר לדיכאון.

אז הנה אני דברים שאני מאחל לעצמי ומתפלל עליהם לשנה הבאה במישור האישי בלי סדר מסוים אלא סתם מה שבא לי לראש (ואגב, ממליץ על זה בחום לכל מי שמעוניין לכוון את חייו למקום טוב יותר... זה עובד.):

* להעמיד את חברת אראל על הרגליים. להפוך אותה לעסק רווחי שמקיים את עצמו (כרגע היא עדיין סטארט-אפ שיותר שואב אליו כוחות מאשר נותן כוחות)
* להיות יותר מקצועי ויותר טוב מעכשיו. לבנות עוד את הכוחות הנפשיים לעבודה קשה וקשה יותר. בעולם העשייה שלנו, אין דבר יותר טוב מלעשות דברים כמו שצריך.
* להתפרנס כפי צורכי ורצוני בעזרת ה'. שישלח לי ולמי שעובד איתי ברכה במעשי ידינו כדי שאפשר יהיה להגשים את כל החלומות הגדולים שאנחנו חולמים עליהם.
* לשמור יותר מצוות כמו שצריך, ללמוד קצת יותר תורה, לעבוד על המידות כמו הכעס (לכעוס פחות ולהישאר יותר רגוע ושקול ביחס לאי אילו דברים מרגיזים) או הביטחון העצמי.
* להיות אדם יותר טוב. יותר קשוב. יותר עניו. יותר מכיל. יותר אכפתי ומוכן לעזרה. יותר בא לקראת. יותר איש אמת ויותר נוטה חסד, לעצמי ולסובבים אותי במובן העמוק של המושג.
* למצוא את אהבת חיי ולהקים אתה בית נאמן בישראל במהרה בימינו בעזרת ה'.

ובמישור הכללי.
שתהיה לנו שנה טובה ומתוקה, מלאה בהרבה תקווה ונקודות אור, הרבה שמחה. הרבה ביחד. הרבה סיפוק מהחיים והרבה אהבה בכל שנלך. הרבה שפע והרבה טוב וחסד. שבשנה הזאת נרגיש שאנחנו יכולים להיות הכי הרבה אנחנו, הכי הרבה עצמנו, והכי הרבה חלק ממשהו גדול ונפלא כל כך כמו העם שלנו והארץ שלנו והתורה שלנו והקדוש ברוך הוא שלנו. שנרגיש כמה שהחיים שלנו הם הדבר הכי קדוש והמתנה הכי נפלאה בעולם.

שנה טובה ומזל טוב שיהיה לכולנו!

אלעד.

יום חמישי, 19 באוגוסט 2010

פרצו לי לבלוג

כן, מסתבר שגם לי זה קרה... כנראה שהבלוג שווה את זה...

למזלי הרב, זה שפגע בי (ובמייל שלי, ובפייסבוק, ובטוויטר) לא הצליח למחוק את רוב רובו של החומר שנמצא בכל אחד מהמקומות הללו, כך שכעת איפסתי את כל הססמאות ואני מקווה שהוא לא יוכל להרוס עוד.

לפחות סיבה אחת טובה לעדכן מדי פעם בפעם!

אלעד.

יום שישי, 23 ביולי 2010

סיפורו של אביר 2- לה פינאלה. (איור 30-42)

כן... אין מה לעשות. לכל דבר טוב יש סוף.

סיפורו של אביר 2 הסתיים זה מכבר (לכל העוקבים) והדבר האחרון שעוד נותר לי לעשות אתו כרגע הוא להעלות את האיורים לבלוג, שזוכה להזנחה מחפירה מצידי.

אני מקווה שתסלחו לי.
כותב שורות סופג בחודשים אלו את ההשלכות מרחיקות הלכת של המולטי- טאסקריות שלו (ונהנה מכל שניה) ועל כן אין באפשרותו לעדכן על בסיס יומי בפוסטים יפים ומושקעים. מי שבכל זאת רוצה לשמוע, מוזמן לעשות זאת דרך הפייסבוק שלי, בבאז, או (למתקדמים בינכם) בטוויטר.

סיום הסיפור מסמל עבורי כניסה לתקופה חדשה, שאני עוד לא לחלוטין משוכנע מה אני הולך לעשות בה. המטרה הראשונה שלי היא לסיים את עריכת סיפורו של אביר 1 ו-2 ולהוציא אותם באיכות שמגיעה להם.

מעבר לזה? ה' גדול.

שיהיה לכולכם שבת שלום! אל תיראו ואל תחתו, אבירים וקוסמים אמיצים!

שלכם,
אלעד.












יום שני, 28 ביוני 2010

איורי אנשים

בעיקר כי לא העלתי לכאן שום דבר לאחרונה... הנה כמה איורי אנשים (בעיקר ילדים) שביצעתי באיור דוכן באזור חנוכה השנה בגבעת שמואל. (רק שתבינו כמה זמן לוקח לי להעלות כל מני דברים!)
למי ששואל, זמן איור לכל אחד כזה הוא בערך 5-7 דקות, ועשיתי אותם במחשב, תוך שאני מדפיס את התמונה במקום... די מגניב.
ניתן לראות גם בגלרייה שלי בפייסבוק.




















יום שני, 19 באפריל 2010

בלוגים ולינקים מומלצים- חדש!

שלום לכם צופי הבלוג...
לא ברור לי למה ואיך, אבל טרם ניצלתי את יכולתי להמליץ על אתרים איכותיים בבלוג הזה... יכולות להיות כמה סיבות להסביר את זה (חשש מהעברת ביקורת חיובית או שלילית על אחרים, העדפת העיסוק העצמי בעצמי, מחוייבות לקוראים לחומרים מקוריים וכו') אבל שורה תחתונה, נראה לי שזה יפה ונכון, ומתחשק לי להתחיל בזה, ועכשיו. (זה בכל זאת הבלוג שלי, לא?)

היום אני במוד של בלוגים עיוניים רציניים יותר- אז אני ממליץ על כמה בלוגים איכותיים מאוד של כותבים דתיים בכירים, למרות שאופיים של הבלוגים מאוד אוניברסלי בעיני וגם אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות ימצאו בהם עניין רב.

ראשון, בלוג של אחד ממורי ורבותיי וענק ברוח לכל הדעות- הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ:

הבלוג נמצא באתר ישיבת "מקור חיים" בה למדתי בצעירותי ונמנית על המוסדות הציוניים-דתיים אותם הקים הרב. בבלוג עצמו הוא משוחח על השקפת עולמו הן בעניינים עיונים ותורניים טהורים, והן באופן שבו הוא מנתח ורואה את המציאות האקטואלית. יחסית לאדם כמו הרב עדין שבאופן כללי ממעיט בדיבורים ומרבה בעשייה (גם בגיל המתקרב ל-90!!!) תסמכו עלי, זה מישהו שאתם רוצים לשמוע מה הוא חושב.

בלוג נוסף עיוני ומומלץ הוא בלוג שמוכר היטב בישיבת עתניאל, נכתב קבוע על ידי אחד הרמי"ם שלה וידוע בתוכן המרתק והלא שגרתי שלו- הבלוג של הרב יעקב נגן:

כפי שציינתי, הבלוג, שנכתב על ידי תלמיד חכם ומחנך רב נסיון, פונה בנימה אישית ונטולת פניות ומבטא במובן מסוים את אחד מהלכי הרוח הבולטים של ישיבת עתניאל, אם אנסה לנסח אותו: התורה כתורת חיים אשר באה לידי ביטוי בטבעיות בכל חלקי החיים. בבלוג מספר הרב נגן רבות על לקחי חיים שלמד במהלך שליחותו בהודו- ובשילוב התפיסה התורנית-נפשית העמוקה שלו, מדובר לעיתים קרובות בסיפורים מאלפים. לאחרונה הוציאה ישיבת עתניאל ספר המקבץ מאמרים נבחרים מהבלוג. מומלץ בחום רב!

בלוג נוסף (ודומני שבו נסיים היום) הוא מערכת הבלוגים השלמה ומהמרתקת של אתר "כתבים" של ההוצאה האיכותית של בית ראובן מס:

לבד מההמלצות הצפויות על ספרי ההוצאה לאור, כולל האתר מקבצי מאמרים איכותיים של מספר כותבים אנשי- רוח ותלמידי חכמים, רובם בוגרי ישיבת "שיח- יצחק", ישיבתו של הרב שג"ר זכר צדיק לברכה. הכותבים, ביניהם אודיה צוריאלי, ניר מנוסי, אלחנן ניר, יואב שורק ועוד רבים וטובים, פורשים את השקפת עולמם בנושאים שונים בכל תחומי החיים, וחוקרים אותם באותה הסתכלות מעמיקה וייחודית שכל כך מאפיינת את בוגרי הישיבה. אתר שכל אדם שמחפש עומק ברוח, משמעות, תשובות טובות ושאלות טובות עוד יותר- מומלץ לו להעיף מבט ולחקור מעט את האוצר הבלום הזה... בעיני מדובר בנכסי ידע ורוח שערכם גבוה לעין ערוך מהשרת עליו נכתבו ורובם יהיו משמעותיים ורלוונטיים בעתיד כהיום. לא לוותר.

עד כאן להיום. בקרוב אצרף רשימה מסודרת של הבלוגים בצד הבלוג שלי ואשתדל לעדכן אותה מדי פעם. המשיכו להציץ! אשמח לשמוע את תגובותיכם.

חג עצמאות שמח!

יום רביעי, 7 באפריל 2010

סיפורו של אביר 2 פרקים 25-29






הנה עוד תמונות מסיפורו של אביר 2... עוד תבואנה בהמשך.

סיפורו של אביר- פרק 20- 24

סיפורו של אביר- פרק 20- 24: באמת הרבה מאוד זמן לא עדכנתי...

האיורים מסודרים לפי סדר הופעתם.


תהנו!





יום רביעי, 24 במרץ 2010

פוסט סיכום החורף ותחילת האביב

לכל אלו שעדיין ממתינים, לכל אלו שעדיין לא התייאשו מהנוכחות שלי (ממשית או ווירטואלית) וקוראים את הדברים - תודתי נתונה לכם. אשתדל שלא לאכזב. :-)

מי שמחפש תמונות או אטרקציות אחרות מוזמן (בלי רגשי אשמה) לדלג לפוסט הקודם או לזה שאחריו, כיוון שהפוסט הזה, ככל הנראה, יוקדש לשיתוף במחשבות שלי.

עבר באמת הרבה מאוד זמן מאז העדכון האחרון שלי... ככל שהזמן עובר אני חושב על כמה דברים אפשר היה לעדכן בבלוג, ואז נבהל מהכמות של החומר ומדחיק את הכתיבה כאן עוד קצת...
כפי שאפשר לראות בבלוג של אראל, לא מזמן הייתה לי ולשותפי פגישה עם רפי קפלן ועם איש חדש ששמחתי להכיר העונה לשם משה חסדאי... דיברנו הרבה על תקשורת, תקשורת אישית, תקשורת המונים בעידן האינטרנט, השפה של האינדיווידואל בעידן הווירטואלי ועוד.
משה הציג ניתוח מעמיק של התופעה כפי שהוא מוקצן במקצין תופעות האינטרנט מספר אחת- פייסבוק. הייתה שם הדגמה יפה של עיקרון פעולת כתיבת הסטטוס:
הצבת הכותב שלה במרכז העולם.

מישהו כותב "קמתי הרגע מהמיטה ואני מצחצח שיניים, תקוע לי משהו בשורה העליונה מימין" ואחרי כמה דקות אפשר לראות סדרה של תגובות וריבוע כחול המציין ש-20 אנשים אהבו את זה... לכאורה, אם חושבים על זה, זה מטורף לחלוטין. למה שמישהו יקדיש זמן להודעה כל כך חסרת תוחלת? ולמה שלמעלה מ-20 איש יטריחו את עצמם להגיב?

זה כנראה הסוד הגדול שמתחבא מאחורי האינטרנט. מאחורי הכלי האדיר ורב התהפוכות הזה שה' החליט שדווקא לדור שלנו הוא מגיע... בתוך האינסוף הזה קיים חופש. החופש להתבטא בכל תחום. החופש להציג את דעתך בלי להיות מוגדר חיצונית על ידי פרמטרים שבהם אנשים מגדירים בדרך כלל כמו גיל, מין, מוצא, גזע ועוד. החופש לאמת.
אני חופשי להציג את עצמי כמו שאני, בלי מסכות ובלי הנחות. אני מעז להיות חופשי ממוסכמות החברה, ואני מעז להפנים שאני, וכל אדם אחר, הם עולם ומלואו. ניצוץ אלוקי של ממש.

בעיני זו תובנה גדולה.
איכשהו, חשבתי עוד על הדברים וגיליתי שיש להם כמה צדדים הפוכים וטובים פחות. למשל, בעידן שבו הכל נע מהר יותר בין הודעת סטטוס אחת לשניה, כמה מקום יש עדיין לעדכונים תקופתיים מסכמים וארוכים? כמה מקום יש להעמקה? לפירוט? לדיון איכותי בכלים הללו? האם, בקצב ההתקדמות המופלא של הטכנולוגיה ותרבות הגלישה הבלוגים עדיין רלוונטיים? האם הם הכלי של היום או כבר של האתמול? האם יש משמעות לכתיבת המילים כאן בעידן שבו כולם מוצפים ומופצצים בכמויות אדירות של תוכן שכדי לצוף בו חייבים להסתפק בתקשורת המבוססת על מסרים קצרים ולא מעבר לכך?

אני חצוי בעניין. מצד אחד, אני מאמין שלא. שיש עדיין צורך גדול, אם לא הכרחי, בהעמקה בתוך העולם הווירטואלי, כיוון שבמובן מסויים- היא חלק מהחיובי באינטרנט שמסייע להצדיק את הכמויות האדירות והבלתי נסבלות של השלילי בו.
אותם אנשים שמשקיעים ביצירת תוכן איכותי, מעשירים בעיני את האינטרנט, את הגולשים ואת העולם בכלל.

מצד שני... בעידן הזה, למי יש כח שיחפרו לו? שיגלגלו לפתחו מונחים מסובכים? שידברו איתו בשפה גבוהה ותקנית? בחיי... אני אפילו לא יודע אם בתור קורא חיצוני לבלוג הזה הייתי אפילו מגיע לקרוא עד הפסקה הזאת, ואפילו אם הייתי מגיב, ואני עוד אחד שמתעניין ואוהב לקרוא ולהגיב ברצינות.

וכל זה נוגע לשאלה מעשית אחת: מה אני הולך לכתוב עכשיו? וכמה?

עבר באמת הרבה בתקופה האחרונה. מעבר לעומס הקבוע, עבר עלי בלוק יצירתי ומשברון אישי קטן לפחות פעם אחת בחודשים האחרונים...גורמים לך להרהר מה בעצם אתה עושה כאן, בעולם, בגיל של קצת יותר מ-23?
יש משפט יפה שתלוי לסבא וסבתא שלי על המקרר בביתם: "יש אנשים שמעשירים את העולם בעצם קיומם". מעבר לעובדה שאין לי ספק כמה שהמשפט נכון לגבי סבא וסבתא שלי (שסביר להניח שלא יקראו את הפוסט הזה לעולם עקב מגבלת המדיה) הוא הופך במקרה שלי לשאלה קיומית: כיצד אני תורם לעולם? כיצד אני מעשיר את העולם בקיומי?

ובכן, כרגע אני משתדל ללכת אחרי החלומות שלי ולהסיר מכשולים מימים עברו...
בשבועות האחרונים הופעתי במספר רב של הופעות מוזיקה בערבי שירה ובאירועים שונים, שיחקתי תפקיד ראשי בהצגה לילדים שכתבתי בשיתוף עם חברי אושרי מימון ואסף פניאל ובמספר הצגות תיאטרון רחוב, וכרגע אני עובד עם ידידי היקר והמוכשר יהל חזן על פרוייקט חדש באראל שעוד מוקדם לשחרר עליו פרטים נוספים, אבל אני מאמין שיוכל ליצור שינוי גדול.
אם ירצה ה', תתקדם גם היוזמה הברוכה להפוך את אראל לתנועת נוער יוצר, אותה התחלנו לגלגל אחרי השיחה עם רפי קפלן ומשה חסדאי (ועל יוזמה זו בע"ה בפוסטים הבאים) ועוד ועוד.


יש לי עוד סדרה ארוכה של משימות לתקופה הקרובה, בהן להרים סדרה מצולמת (ולצייר אחת), לבנות את הניהול של אראל בצורה מסודרת, להקים סוף כל סוף להקה ראויה לשמה, ליצור סוף כל סוף את כרטיסי הביקור האלו שאני כל כך צריך אבל אף פעם לא מגיע לשלב שבו אני אשכרה יושב ויוצר אותם, להתחתן (אחרון ברשימה אך ראשון בחשיבותו (-: ) וכו' וכו',
אבל סך הכל החיים טובים והאנשים טובים מאוד, ובסיעתא דשמיא גם ימשיך רק טוב.


וכאן אני מסיים את הפוסט הלא שגרתי והמהורהר משהו הנ"ל, שחשוב לי כדי להזכיר (בעיקר לעצמי) שלא כל פוסט שלי חייב להיות הכי 'מאגניב' בעולם, ולפעמים גם סתם דיבור הוא טוב.

למי שעדיין ממתין לצ'ופרים שלי, אני מבטיח לצרף הנה בקרוב פוסטים שיוקדשו להם.
בינתיים- חג שמח לכולם (ובהצלחה בהכנות לחג החרות!)

אלעד.


יום שלישי, 5 בינואר 2010

עדכון חורפי

קודם כל- איורים!

התנצלות מקוראי היקרים- הייתי עסוק מאוד (ישתבח שמו) בזמן האחרון ויצאתי פארש בכל הקשור לבלוג...
אז הנה, התחלתי בלצ'פר אתכם בכמה איורים מהתקופה האחרונה...

מעבר לכך, הופעתי בשבועיים האחרונים שתי הופעות בעיר דוד לפני קהל של חיילים שעברו יום מרתק בתוכנית הנקראת 'מסע ירושלמי' בו הם עוברים במהלך היום למעלה מ-12 קילומטרים של הליכה, לומדים על אתרים חשובים בירושלים ובכלל על ערכי הבית הלאומי שלנו, ובסוף היום מגיעים לערב שירי ירושלים איתי. היתה חוויה יוצאת מן הכלל.

לאחרונה בחסדי שמים התחדש הקשר ביני לבין פרסומי ישראל והפעם סביב נושא שתמיד רציתי לעסוק בו, אך טרם יצא לי באופן רציני...איורים פוליטיים! הבקשה הייתה לאייר איור מאוד... מסויים. לא הופתעתי לשמוע שהאיור לא יצא לאור- אבל לפחות היה שכרו בצידו, וכבר פנו אלי כדי לאייר איורים נוספים. הנה האיור שלא התפרסם... :)

כמו כן, איור נוסף שנתקע באמצע תהליך הוא הדמות החביבה הזאת- שהייתה נסיון מהיר שלי לעצב דמות קמע עבור האתר הסאטירי לאטמה. הבקשה המקורית הייתה לעצב דמות של 'הישראלי הימני היפה' במקום הסטיראוטיפ המאוד שלילי שהודבק לישראלים כאלו (ולישראלים בכלל) במאמצים תקשורתיים מכוונים היטב במשך שנים. נענתי לאתגר, אך המגעים נפסקו כשבעלי האתר לא ממש באו לקראתי בעניין.
סיפורו של אביר ממשיך לקבל הזמנות, ואני מרגיש שאני מוכן להמשיך לשלב הבא.. הוצאות הספרים!
כשלב ראשון לצורך הכרת השוק, אני שולח ספרים לכל הוצאות הספרים ומזמין אותם לבקר ולשתף אותי בחוות דעתם המקצועית. מכאן נראה איך הדברים יתגלגלו בעתיד... אני מקווה לעתיד טוב

גם באראל לא מפסיקים לקרות דברים, ואני מקווה שבקרוב תוכלו לראות זאת בבלוג שלנו (ברגע שרק נתפנה לכך) אבל בכל זאת, הנה הצצה קטנה עלי ועל חברי הטוב ביום צילומים שלנו...

ולקינוח, צילום מההפקה החדשה לפורים, שאני עובד על התסריט שלה בימים אלו... כן! זה אני! טיימזולו הנורא!להת'!
אלעד.