הי.
נתקפתי לפתע מן רצון עז לכתוב כאן שוב, ולא רק כאן, אלא בכל הבלוגים שלי... נראה אם אעמוד במשימה.
היו לי שבועות עמוסים... הקלטתי המון פסקולים לתיאטראות שונים כמו תיאטרון אדרת של רות ברוק ורחל מימון-שוורץ. אשתדל להעלות בקרוב חלק מההקלטות לבלוג המוזיקה שלי 'נגן לכל אירוע!'. השחקניות גם נתנו לי המלצה בווידאו שגם אותה אשתדל להעלות לערוץ היוטיוב שלי ולקשר לאתר.
שבוע לאחר מכן הקלטתי פסקול להצגה של יהל חזן, ידידי היקר, בעל תיאטרון 'יישוב הדעת' ושותפי למחלקת הווידאו הקמה לאיטה של חברת אראל.
באופן מפתיע יהל פנה אלי בהצעה להופיע אתו יחד על הבמה, בהצגה שנבחנת להופעה בלא פחות מפסטיבל הצגות ילדים בחולון- למי שמכיר, מדובר באחד הפסטיבלים הנחשבים ביותר בתחום בארץ, והגעה לשם שווה הרבה יוקרה מקצועית, פרסום ושיווק, שלא לדבר על הכנסות...
השבוע הזה היה מתיש... מלא בחזרות ארוכות ומייגעות למדי שהוציאו בסופו של יום הצגה מקסימה, שכבר שווקה למספר מקומות עוד לפני הבכורה שלה. בסופו של דבר הופענו בבית הספר לתיאטרון בובות בחולון שם יהל לומד, ושם גם הופענו.
מלבד בעיות טכניות קלות, ההצגה הייתה הצלחה גדולה. גם בבחירת הנושא (חסד) גם ברבגוניות שלה (שירים, תפאורה רב צדדית, שיתוף ממשי של הקהל בהצגה, בובות ועוד).
מעבר לכך, יצא לי לראשונה לעבוד ברצינות עם אחיו הגדול של יהל, עמיחי חזן, אחד משני הראשים של תיאטרון נקודה טובה, שהוא ללא ספק אחד התאטראות היותר חזקים שפועלים כרגע במגזר. עמיחי התגלה לי כאיש מקצוע נהדר וגם כאדם מאוד חביב ומאיר פנים, והעבודה אתו הייתה מהנה, ונעשתה תוך הערכה הדדית רבה.
בין לבין, שלחתי סוף כל סוף את העיצובים הסופיים של הבובות עבור סדרת הטלוויזיה האינטרנטית שמחלקת הווידאו שלי באראל עובדת על הפקתה כל כך קשה בחודשים האחרונים. האיורים נשלחו לשני מכונים (סטודיו) מקצועיים ליצירת בובות. הצעות המחיר עבור בניית הבובות הללו כרגע בעננים מבחינתי (הציעו לי מחיר של כמעט 20000 ש"ח על בנייה של שש בובות בחודשיים!) אבל לפי מה שיהל אומר, מדובר ברמה כל כך גבוהה של בנייה, שאי אפשר בכלל לראות בארץ, כך שזה שווה כל גרוש. בינתיים אני בודק איך ניתן להוזיל את המחירים משמעותית, כיוון שככל הנראה, הסכום הזה הולך לצאת מכיסי... אשתדל להעלות בקרוב את העיצובים אל בלוג האיור שלי 'מהראש אל הדף'.
הדברים הנוספים שאני מנסה לקדם (אם כי במעט פחות הצלחה) זו בניית הלהקה שלי, הקמת מחלקת קומיקס אראלית והמשך עבודה על פרוייקטים ישנים כמו הוצאת הספר 'סיפורו של אביר', יצירת הקומיקס 'שומ.קום' עבור עולם קטן, התקדמות בקומיקס 'המגינים' שהתחלתי (כן! סוף כל סוף התחלתי!) ורדיפה אינסופית אחרי משקיע חמקמק שאמר שמוצא חן בעיניו מה שאני עושה ואז נעלם... (כן, זו הפעם הראשונה שאני חוטף מהחיים כאפה מהסוג הזה... נו שויין)
הדבר האחרון ששווה ציון הוא שבקרוב עומד לעלות בגוש עציון פסטיבל ראשון מסוגו של דוכני אירועים שונים. אני מקווה אישית שתהיה כאן הזדמנות להפגנת כח אראלית גדולה, שתאחד לראשונה מספר גופים שונים שפועלים באראל.
אני חושב שזה ממצה את מה שעובר עלי מבחינה מקצועית, פחות או יותר... כל אחד מהמשפטים האלו יכול להפוך לבלוג נפרד... ברצינות...
מבחינה אישית, ובכן, כאן הדברים הופכים קצת יותר מורכבים... אני די מרגיש תקוע בחיים שלי כרגע...
אל תבינו לא נכון, אני אוהב את מה שאני עושה, אבל אני מרגיש קצת כבול אליו. קצת כבול לעבודות שמכריחות אותי להתקיים.
כרגע אני חי בבית, וזה לא מצב שטוב לי.
נתון.
הבעיה שלי היא שכדי לצאת מהבית ולחיות בדירה אחרת (שזה עסק יקר בפני עצמו) אני זקוק לרכב, ולרכב מסחרי אמין וטוב. בלי רכב כזה, אני לא יכול לעבוד במקצוע שלי. כרגע אני עדיין נאלץ להשתמש ברכב של ההורים- וזה אומר, חייב לחזור הביתה מכל עבודה.
העובדה הנוספת היא שהרבה שבתות עוברות עלי לבד... אפשר להאשים בזה את החברים הרווקים הפארשים (כן, קצת...) שלי ששקועים גם הם בסרט שלהם ולא ממש מנסים, ברובם, לצאת ממנו.
אפשר להאשים בזה אולי את העובדה שהמון המון חברים שלי נשואים או התארסו, והתחושה שאני נשאר לאט לאט בלי אנשים לדבר אתם, ובאופן כללי בלי, די מבאסת אותי.
או את העובדה שאני שוב נשאר שבת בבית באפרת, שאותה אני לא סובל במיוחד (הייתה לי בה ילדות נוראית, צר לי...)
שורה תחתונה, אני מעמיס על עצמי עבודה ועשייה כי כשאני לבד עדיין לא טוב לי עם עצמי.
מתבודד שלא טוב לו להיות לבד בשום צורה.
ואז תוקפות אותי כל המחשבות על הדברים הקשים שעברו או עוברים עלי השנה...
חוויתי התאהבות השנה. פעמיים. בשתיהן התאכזבתי קשות לבסוף.
חבר שלי מהתיכון, בן יוסף לבנת, נרצח לפני שבוע וקצת כשניסה להגיע עם חבורת ברסלברים לקבר יוסף הצדיק בשכם. שוטר ערבי ירה בו למוות והותיר אישה צעירה עם ארבעה ילדים וללא בעל.
אז כן, קורה שמדי פעם הכל מציף אותי ואני נשחק. אלו החיים, כנראה. אני מעדיף לדבר על זה בכל אופן ולא לשמור את זה בפנים (כל עוד ידוע לי, בכל אופן, שאף אחד לא נפגע כתוצאה מהפעולות שלי...)
אז אני שוקע בעשייה בינתיים. מקווה שהקב"ה ישלח לי ישועה וטוב בקרוב גם באספקטים נוספים של החיים שלי.
נתראה בטוב.
אלעד.
נתקפתי לפתע מן רצון עז לכתוב כאן שוב, ולא רק כאן, אלא בכל הבלוגים שלי... נראה אם אעמוד במשימה.
היו לי שבועות עמוסים... הקלטתי המון פסקולים לתיאטראות שונים כמו תיאטרון אדרת של רות ברוק ורחל מימון-שוורץ. אשתדל להעלות בקרוב חלק מההקלטות לבלוג המוזיקה שלי 'נגן לכל אירוע!'. השחקניות גם נתנו לי המלצה בווידאו שגם אותה אשתדל להעלות לערוץ היוטיוב שלי ולקשר לאתר.
שבוע לאחר מכן הקלטתי פסקול להצגה של יהל חזן, ידידי היקר, בעל תיאטרון 'יישוב הדעת' ושותפי למחלקת הווידאו הקמה לאיטה של חברת אראל.
באופן מפתיע יהל פנה אלי בהצעה להופיע אתו יחד על הבמה, בהצגה שנבחנת להופעה בלא פחות מפסטיבל הצגות ילדים בחולון- למי שמכיר, מדובר באחד הפסטיבלים הנחשבים ביותר בתחום בארץ, והגעה לשם שווה הרבה יוקרה מקצועית, פרסום ושיווק, שלא לדבר על הכנסות...
השבוע הזה היה מתיש... מלא בחזרות ארוכות ומייגעות למדי שהוציאו בסופו של יום הצגה מקסימה, שכבר שווקה למספר מקומות עוד לפני הבכורה שלה. בסופו של דבר הופענו בבית הספר לתיאטרון בובות בחולון שם יהל לומד, ושם גם הופענו.
מלבד בעיות טכניות קלות, ההצגה הייתה הצלחה גדולה. גם בבחירת הנושא (חסד) גם ברבגוניות שלה (שירים, תפאורה רב צדדית, שיתוף ממשי של הקהל בהצגה, בובות ועוד).
מעבר לכך, יצא לי לראשונה לעבוד ברצינות עם אחיו הגדול של יהל, עמיחי חזן, אחד משני הראשים של תיאטרון נקודה טובה, שהוא ללא ספק אחד התאטראות היותר חזקים שפועלים כרגע במגזר. עמיחי התגלה לי כאיש מקצוע נהדר וגם כאדם מאוד חביב ומאיר פנים, והעבודה אתו הייתה מהנה, ונעשתה תוך הערכה הדדית רבה.
בין לבין, שלחתי סוף כל סוף את העיצובים הסופיים של הבובות עבור סדרת הטלוויזיה האינטרנטית שמחלקת הווידאו שלי באראל עובדת על הפקתה כל כך קשה בחודשים האחרונים. האיורים נשלחו לשני מכונים (סטודיו) מקצועיים ליצירת בובות. הצעות המחיר עבור בניית הבובות הללו כרגע בעננים מבחינתי (הציעו לי מחיר של כמעט 20000 ש"ח על בנייה של שש בובות בחודשיים!) אבל לפי מה שיהל אומר, מדובר ברמה כל כך גבוהה של בנייה, שאי אפשר בכלל לראות בארץ, כך שזה שווה כל גרוש. בינתיים אני בודק איך ניתן להוזיל את המחירים משמעותית, כיוון שככל הנראה, הסכום הזה הולך לצאת מכיסי... אשתדל להעלות בקרוב את העיצובים אל בלוג האיור שלי 'מהראש אל הדף'.
הדברים הנוספים שאני מנסה לקדם (אם כי במעט פחות הצלחה) זו בניית הלהקה שלי, הקמת מחלקת קומיקס אראלית והמשך עבודה על פרוייקטים ישנים כמו הוצאת הספר 'סיפורו של אביר', יצירת הקומיקס 'שומ.קום' עבור עולם קטן, התקדמות בקומיקס 'המגינים' שהתחלתי (כן! סוף כל סוף התחלתי!) ורדיפה אינסופית אחרי משקיע חמקמק שאמר שמוצא חן בעיניו מה שאני עושה ואז נעלם... (כן, זו הפעם הראשונה שאני חוטף מהחיים כאפה מהסוג הזה... נו שויין)
הדבר האחרון ששווה ציון הוא שבקרוב עומד לעלות בגוש עציון פסטיבל ראשון מסוגו של דוכני אירועים שונים. אני מקווה אישית שתהיה כאן הזדמנות להפגנת כח אראלית גדולה, שתאחד לראשונה מספר גופים שונים שפועלים באראל.
אני חושב שזה ממצה את מה שעובר עלי מבחינה מקצועית, פחות או יותר... כל אחד מהמשפטים האלו יכול להפוך לבלוג נפרד... ברצינות...
מבחינה אישית, ובכן, כאן הדברים הופכים קצת יותר מורכבים... אני די מרגיש תקוע בחיים שלי כרגע...
אל תבינו לא נכון, אני אוהב את מה שאני עושה, אבל אני מרגיש קצת כבול אליו. קצת כבול לעבודות שמכריחות אותי להתקיים.
כרגע אני חי בבית, וזה לא מצב שטוב לי.
נתון.
הבעיה שלי היא שכדי לצאת מהבית ולחיות בדירה אחרת (שזה עסק יקר בפני עצמו) אני זקוק לרכב, ולרכב מסחרי אמין וטוב. בלי רכב כזה, אני לא יכול לעבוד במקצוע שלי. כרגע אני עדיין נאלץ להשתמש ברכב של ההורים- וזה אומר, חייב לחזור הביתה מכל עבודה.
העובדה הנוספת היא שהרבה שבתות עוברות עלי לבד... אפשר להאשים בזה את החברים הרווקים הפארשים (כן, קצת...) שלי ששקועים גם הם בסרט שלהם ולא ממש מנסים, ברובם, לצאת ממנו.
אפשר להאשים בזה אולי את העובדה שהמון המון חברים שלי נשואים או התארסו, והתחושה שאני נשאר לאט לאט בלי אנשים לדבר אתם, ובאופן כללי בלי, די מבאסת אותי.
או את העובדה שאני שוב נשאר שבת בבית באפרת, שאותה אני לא סובל במיוחד (הייתה לי בה ילדות נוראית, צר לי...)
שורה תחתונה, אני מעמיס על עצמי עבודה ועשייה כי כשאני לבד עדיין לא טוב לי עם עצמי.
מתבודד שלא טוב לו להיות לבד בשום צורה.
ואז תוקפות אותי כל המחשבות על הדברים הקשים שעברו או עוברים עלי השנה...
חוויתי התאהבות השנה. פעמיים. בשתיהן התאכזבתי קשות לבסוף.
חבר שלי מהתיכון, בן יוסף לבנת, נרצח לפני שבוע וקצת כשניסה להגיע עם חבורת ברסלברים לקבר יוסף הצדיק בשכם. שוטר ערבי ירה בו למוות והותיר אישה צעירה עם ארבעה ילדים וללא בעל.
אז כן, קורה שמדי פעם הכל מציף אותי ואני נשחק. אלו החיים, כנראה. אני מעדיף לדבר על זה בכל אופן ולא לשמור את זה בפנים (כל עוד ידוע לי, בכל אופן, שאף אחד לא נפגע כתוצאה מהפעולות שלי...)
אז אני שוקע בעשייה בינתיים. מקווה שהקב"ה ישלח לי ישועה וטוב בקרוב גם באספקטים נוספים של החיים שלי.
נתראה בטוב.
אלעד.
אלעד, כתבתי לך תגובה נאה אך תקלה טכנית הביאה למחיקתה מעל פני האדמה. אנסה לחזור על עיקרי הדברים ואולי יצוצו נוספים:
השבמחקראשית, התפעלתי לקרוא על התמדתך העיקשת בפרוייקטים הרבים, על יכולת נשיאת העול בתחומים רבים ונרחבים, יוזמות שעלו באקראיות יחסית לפני זמן רב ועדיין אתה אוחז בהן.. זה משהו שודאי לי אין (כרגע) והוא לימוד גדול. המניע כרגע לא חשוב.
יתירה מזו - המעבר באמצע הפוסט מהתיאורים הססגוניים שבהם אתה מלומד על העיסוקים הרבים, שם בטחונך ניכר, לחשיפה האישית הסדוקה משהו, שאינה שגורה על המקלדת ומתגלגלת כך בקלילות אלא יש בה מידת רצינות ונכבדות - הוא דבר שאני מעריך כפל כפליים! אני בטוח שהעמידה נוכחה מול הדברים באופן שכזה תעורר מיד מסלול הבראה שילך ויתרחב, ואתה תחוש בזה.
התאהבות מגדילה את האדם ללא ספק, מרחיבה את הנפש ומלמדת אותו מושגים מעולם אחר שבלתי ניתן להשיג בכל דרך אחרת*. אמנם רבים חללים הפילה, וברוב מוחלט של המקרים משבר בצידה, אך גדולתה בעינה עומדת. אל תראה את המפלה כסוף פסוק, כגילוי מילתא, זו טעות נפוצה. זה סוג של אתגר, כמו מצוק תלול, שהדרדור מטה טבעי לו אך הפסגה שווה כל פיסת מאמץ. הנפילות, גם אם רבות הן, אין בהן אותה אמת עמוקה שיש בהצלחה. אני מאחלך הצלחה רבה בגילוי סודה!
תחושת המחנק במקומך היא אך מתבקשת מנפשך הססגונית כל כך ששרויה במקום אחד. נכון שאתה נוסע ומתקשר אל אנשים רבים ומגוונים, וברור לי שכל אלו עושים לך טוב. אני חושב שככל שתוסיף להתקשר למעגלים נוספים של אנשים וחברים מסוגים שונים (ואין צורך להלין על החברים הקיימים אלא פשוט להוסיף אפיקים רבים אחרים) כך ירווח לך. ישנם הרבה אפיקי פתרון, ויש הפתעות בחיים, אין הכרח לתכנן יותר מדי צעדים קדימה כדוגמת "כשיהיה לי רכב אזי ירווח לי", לא שאין בזה אמת אלא שבזמן הביניים אתה מאבד הזדמנויות אחרות מרוב מיקוד במטרה האחת. המשך לצאת, להעיז, להתחבר, לשבור אמונות קדומות, ליצור קשרים באופנים חדשים ולא שגרתיים.. ולאסוף את שברי המראה הרבים של נפשך כפי שהיא משתקפת על פני הארץ.
*בספר "ראשית חכמה" מובאת האימרה שמי שלא ידע אהבת אשה דומה לחמור ואף פחות ממנו.