הי! מה נשמע?
כמעט חודש וחצי מאז העדכון האחרון שלי, והחלטתי הרגע שזה הזמן להמשיך...
קודם כל- מהיום אפשר ל
השיג אותי גם בגוגל פלוס. הגעתי למסקנה שהפעם גוגל עשתה את זה כמו שצריך... שווה!
האמת שאני מעדכן כאן פחות, אבל מעדכן יותר ברשתות החברתיות השונות, מה שאומר שאני לכאורה נמצא ברשת, אבל פחות כותב לעומק, או משקיע קצת מעבר בפוסטים איכותיים יותר שמאפיינים את הבלוג הזה- אפילו מעבר לבלוגים האחרים שלי.
יש בכל זאת כמה מאורעות ראויים לציון בתקופה החולפת הזאת... טיול שנתי עם המשפחה... העובדה שלפני שבועיים ומשהו פרצו לי למייל ולחשבון הפייסבוק (וקוראי הבלוג הזה בוודאי זוכרים שקיבלו ממני מייל מוזר באנגלית שאני תקוע ביוון וזקוק בדחיפות ל-1500 יורו) וברוך ה' גם הסאגה הזאת כבר מאחורי.
התחום היצירתי שקט לאחרונה. בתחום הלהקה היינו אמורים להופיע אחרי תשעת הימים, אבל למרבה הצער זה לא קרה בסוף. לפחות, אני חושב שהקאסט של חברי הלהקה סוף כל סוף הושלם, וזה כשלעצמו שווה.
גם כלכלית המצב לא מזהיר... אחת הסכנות המקצועיות במקצוע שלי היא מעסיקים, ספקים ועמותות שלא משלמות בזמן...
בפועל זה אומר שהמון אנשים חייבים לי כסף, אבל אף אחד לא משלם ויש לי מינוס בבנק. הידד.
אני מקווה שעד שנה הבאה תסריט האימים החוזר על עצמו הזה יסתיים כשעמותת אראל תוכל להעסיק עורך דין שישלח קנסות למעסיקים על כל עיקוב בתשלום וימגר לחלוטין את התופעה המאוסה הזאת.
ההשקעות פנימה דווקא הולכות לא רע בתקופה האחרונה.
סיימתי לכתוב את התסריט הראשון והמוצלח עבור הפרק הראשון בסדרה ההולכת וקורמת צורה של 'צביק וחברים'. התסריט קיבל ביקורות חיוביות ואני מתבלט כרגע אם לנסות לעניין משקיעים או לנסות ולהתחיל להפיק בעצמי...
לאחרונה התחלתי לעשות אימון (קואוצ'ינג, בלעז) וזה די מגניב. למי שלא יודע, הרעיון הכללי הוא שישנו מאמן והוא עוזר לך להגדיר לעצמך מטרות ותקופת זמן לביצוען, ומדי שבוע הוא עוזר לך לנהל מעקב אחרי ההתקדמות שלך, בודק יחד אתך הישגים שונים ועוזר לך להשתפר בתחומים שבחרת.
אני מעריך שארחיב בהמשך על העניין הזה, פשוט כי זה משהו שיהפוך את כל מאמצי ההתקדמות הקיימים שלי למשהו יותר מסודר, ואולי אפילו יעזור לי לעקוב אחריהם בצורה טובה יותר גם כאן.
התחלתי במקביל עבודה על שלושה שירים חדשים (ועבר הרבה זמן מאז ששיר חדש הגיע לראש שלי) וסיימתי ממש היום הקלטה של אחד מהשירים הקלאסיים הראשונים שלי "הכל עניין של אמונה" שכתבתי בישיבה התיכונית. השיר כרגע ברמת סקיצה ואני מקווה לשפר את העיבוד והמיקס שלו ולהעלות אותו לרשת להתרשמות. כמו כל השירים שלי, גם זה הוקלט במקור עבור הלהקה, כדי שאני והחבר'ה נוכל לעבוד על העיבודים עבור מספר כלים.
עוד דבר מגניב הוא שחזרתי קצת לצייר, ואולי הפעם אשכרה יקרה עם זה משהו... הנה טיזר של אחד הדפים הראשונים בקומיקס המגינים שלי:
אני מקווה שאחד הדברים שהאימון ייתן לי הוא יותר מוטיבציה לעבוד ולהוציא את הרעיון המדהים הזה לאור. ההתחלה קשה, אבל אני משוכנע שברגע שאכנס לעניין, הכל יהיה פשוט יותר.
---------------------------------
כבר זמן מה מטרידים אותי כל מני אנשים ודודות למיניהן על הבלוג שלי, ובייחוד על אחד הפוסטים שבהם כתבתי שעוברת עלי תקופה לא קלה. (ואני סומך על האינטלגנציה של הקוראים שלי שמי שמאוד רוצה למצוא - ימצא)
הטענה הנשמעת ביותר היא שיש דברים שלא מספרים ולא כותבים בפורמט כזה. יש דברים שלא משתפים בהם. כל מני "מה אנשים יגידו" במקרה הטוב ו"איך תמצא כלה?" ו"מי תרצה לצאת עם חולה נפש שכזה?" (וזה ציטוט אמיתי, לא הגזמה שלי.)
אני רוצה לענות, לכל הטוענים והטוענות האלו את הדברים הבאים:
אקדים ואומר- העולם התקדם... העולם היום איננו דומה לעולם שבו חיינו לפני עשר שנים ובוודאי שלא לעולם שבו חיינו לפני עשרים שנה (כשהייתי ילד בן ארבע, למי שעושה את החשבון). השינויים המרכזיים ביותר בעיני הם כניסתו של האינטרנט לחיינו לפני כעשר- חמש עשרה שנים, כניסת הרשתות החברתיות בשנים האחרונות ועוד. התקשורת שלנו היום היא עוצמתית פי כמה מליונים משהייתה לפני שנים אחדות. כולם מחוברים וכולם מרושתים. עד כאן עובדות.
אמונתי האישית היא שהעולם הופך למקום טוב יותר לחיות בו בכל יום שעובר, וכל כלי יכול לשמש גם לעשיית טוב.
בעיני, פייסבוק לדוגמא, יצר הרבה בעיות, אך הוא גם יצר ייחודיות גדולה. כשמישהו כותב פוסט קצר של "היום צחצחתי שיניים עם המברשת של אחותי" ועד "חברה שלי זרקה אותי" ומקבל אינספור תגובות ולייקים על זה- יש פה בעיני תיקון.
האדם הוא לא רק מספר ברשת. הוא עולם ומלואו - ואחרים מתעניינים בעולם הזה.
יותר מזה, לא צריך לחשוש מלומר דברים שיתפסו כרגישים, כי השפה של הדור היום היא שפה שאולי מדלדלת את אוצר המילים ברשת, אבל הרבה יותר נותנת מקום לפריקת רגשות ותסכולים כפי שלא היה בעבר, דווקא משום שהיא פחות מחייבת... אלו לא ההורים, המורים, הקולגות מהעבודה והחברים שחייבים לעמוד מולם פרונטלית ולומר להם, אלו אנשים שקיבלו את מתנת האנונימיות. שמסוגלים לפרגן מרחוק ולעזור בלי התחייבות נוספת. מסוגלים לזהות אנשים במצוקה דומה לזאת שלהם, לתת מקום, להקשיב ולעודד.
שנית, חלק מה"דודות" מקפידות לומר את המשפט ה'גאוני' של "את הכביסה המלוכלכת משאירים בבית"... אפשר לחלוק מה נחשב בעיני מי כביסה מלוכלכת, אבל דבר אחד ברור. שמירת התסכולים, הכאבים והרגשות החסומים בפנים- יוצרת בני אדם דפוקים ומסכנים. נקודה. (וזה כבר לא דיון. זאת עובדה.)
במקום להבין שהמורכבות של העולם יצרה כאן דור מדהים ומופלא עם הרבה מאוד בעיות התמודדות לא פשוטות, שמסוגל לתת דרור לרגשות ולמחשבות שלו דרך הכלי יוצא הדופן הזה של האינטרנט ולהתמודד אתן כפי שלא יכל בעבר, תוקפים את הכלי, נתקפים פחד ומקווים שהחומות של הבית יוכלו להגן על הנפשות הטועות (כשהבית לעיתים קרובות הוא מקור הבעיה, למגינת ליבם של כל הדודות).
אמונתי האישית היא שהעולם הוא במובן מסויים תוצאה של האופן שבו אנחנו מתייחסים אליו. אני בוחר להתייחס אליו בחיוביות. אני בוחר להאמין באנשים ולא לפחד לחיות באמת, בלי סתירות פנימיות ובלי שקרים. אני מאמין שאם כואב ואם מפריע, צריך לחנך לתרבות של דיבור על מה שכואב.
תאמרו לי "אבל יש אנשים רעים ברשת" ותשובתי תהיה אותה תשובה. אתם בוחרים מה לראות...
וודאי שיש אנשים רעים באינטרנט. יש אנשים רעים בכל מקום! אבל ממש כמו שאפשר להגיע במהירות אל הרעים- אפשר גם להגיע במהירות אל הטובים... הכל תלוי במה האדם מחפש.
ועוד נקודה חשובה: אם כתוצאה מהכתיבה שלי ושל אחרים כמותי, יהיה אפילו עוד אדם אחד שמוכן להשתחרר עוד טיפה מהאחיזה של עולם השקר - אז היה כדאי לשלם את המחיר של העין הצרה של אנשים אחרים.
אני הולך להמשיך לכתוב כאן מה שאני רוצה. הגבולות שלי מוגדרים מספיק כדי לדעת בעצמי על מה עדיף לי לדבר ומה מבחינה טקטית, לא חכם במיוחד...
אני אנושי, יש לי מגבלות כמו לכל הקוראים כאן (כולל לזה שטוען שהוא חייזר) ואני לא מתבייש בהן.
---------------------------------
בהחלט אשמח לתגובות על הפוסט הזה. בינתיים, שיהיה לכולכם המשך קיץ מצוין, שיביא לכולם רק טוב, פנימה והחוצה!
